איריס הביצות ברמות מנשה

מאת: יעקב שקולניק / פברואר 2026

במלחמת קרים, שהסתיימה בשנת 1856, סייעו צרפת ובריטניה לאימפריה העות'מאנית לעמוד מול צבאות רוסיה. לאחר המלחמה נאלצו העותמ'אנים "לשלם" והעניקו למעצמות אירופה דריסת רגל בארץ ישראל.

יחד עם אנשי הדת שבנו כנסיות, אנשי הרפואה, החינוך והסוחרים, באו גם חובבי טבע למיניהם שחיפשו מציאות בארץ האקזוטית כדי להביאם לגינות אירופה. כמה מן המינים חדשים למדע התגלו על ידי הרפתקנים, שליחיהם של גננים וסוחרי פרחים, ומובן שגם על ידי אנשי מדע רציניים כגון הרופא, הבוטנאי והאנטומולוג Benjamin T. Lowne, חובב מסעות נלהב, שגילה לראשונה את איריס הביצות על גדות הקישון בשנת 1864. אפשר רק לדמיין את קריאות הצהלה שלו למראה הפרח היפה שעלה מהגדה הבוצית של הנחל.

שמו המדעי של איריס הביצות (Iris grant-duffii) מנציח דווקא את שמו של סר גראנט דאף, משפטן ומדינאי בריטי, שעל פי המסופר מצא את הצמח מאוחר יותר בעמק יזרעאל. אותו גראנט דאף כיהן מאוחר יותר כרקטור של אוניברסיטת אברדין. המציאה הזו נשמעת מפוקפקת במקצת, משום שבאותו זמן כבר היה אדון דאף לקוי ראייה במידה כזו, שהיה צריך להסתמך על ראייתם של אנשים אחרים. בכל אופן, בשנת 1892 תואר איריס הביצות שלנו כמין חדש למדע.

איריס הביצות - פרח בודד - צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

איריס הביצות

איריס הביצות, כשמו כן הוא, מעדיף ביצות ואדמות רטובות. עם זאת, הוא עמיד יחסית לתנאים יבשים ויכול לשרוד קיץ יבש לגמרי. זהו גיאופיט, בעל קנה שורש קצר ועבה, המפתח עלים ארוכים וצרים, שעשויים להגיע לאורך של כחצי מטר. העלים צומחים מסביב לעמוד הפריחה, שקצר מעט מהעלים, כך שהפרחים נמצאים בין העלים ולא מעליהם.

כל גבעול נושא פרח בודד, בצבע ירקרק-צהוב. עלי העטיף, שישה במספר, כנהוג אצל מיני האיריס, אורכם כשישה עד שבעה ס"מ והם ערוכים בשני דורים. עלי העטיף של הדור החיצוני מקושטים בכתם צהוב בחלק העליון שלהם ובעיטור של נקודות כהות על רקע בהיר. בצדם התחתון יש עורקים בצבע סגול עד חום כהה. שלושת עלי העטיף הפנימי צהובים לגמרי, צרים וזקופים. אפשר להסתכל על הפרח כמחולק לשלוש יחידות המתפקדות כל אחת באופן עצמאי והן כוללות, כל אחת, אבקן ועמוד עלי.

האיריס פורח ברמות מנשה בסוף ינואר ובפברואר, ובגולן בפברואר עד מרץ. הצמח מתרבה מזרעים, אבל גם ברבייה וגטטיבית, כלומר, פרטים חדשים נוצרים מניצנים שמתפתחים וצומחים מקנה השורש. זו הסיבה שאיריס הביצות צומח לעיתים בקבוצות גדולות. הפרטים בכל קבוצה כזו זהים מבחינה גנטית.

איריס הביצות - שיא פריחה - צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

איריס הביצות - צמח אדום

בדרך כלל איריס הביצות מעדיף אדמה עמוקה, מוצפת בחורף ומתייבשת בקיץ. בעבר היה נפוץ ברוב עמקי צפון הארץ בביצות השרון, אך אובדן בתי הגידול שלו, אם בשל ניקוז ביצות ועיבוד חקלאי ואם מסיבות אחרות, הביא לכך שאיריס הביצות נחשב כיום בישראל לצמח בסכנת הכחדה.

אפשר למצאו אותו זעיר פה וזעיר שם בגולן, בעמק עכו, בעמק יזרעאל, בבקעת כנרות, ברמות מנשה ובשרון. ריכוז מרשים של האיריס צומח בשמורת איריס הביצות, סמוך למושב נוב שבגולן.

תפוצתו של הצמח היא מזרח ים-תיכונית - לבנון, דרום טורקיה, דרום-מערב סוריה וישראל.

איריס הביצות ברמת מנשה

ריכוזים קטנים של איריס הביצות צומחים במפתיע במדרון קירטון יבש למדי, המתנשא מעל נחל סנין, יובל של נחל השופט. הריכוזים האלה קרובים מאוד לדרך עפר ברורה, וזיהויים מאתגר מעט, אך אפשר בהחלט לזהות אותם מהדרך.

מי שרוצה ליהנות מהם, כדאי לו למהר. לא יחלפו ימים רבים ודחפורים יעלו על הגבעה הזו כדי להכשירה לבינוי שכונה חדשה של יקנעם עלית. בינתים מנהלים אזרחים מודאגים וגם קרן קימת לישראל, מאבק נואש להצלת העמק שלמרגלותיהם, המקיים עולם צמחייה עשיר ובו מרבד כלניות מהמם, מהמפורסמים בישראל. כך נעלם לאט איריס הביצות מנופי הארץ.

האיריסים פורחים מסוף ינואר עד השבוע השלישי של פברואר.

איריס הביצות - מקבץ בנוף רמות מנשה - צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל

איך להגיע?

חניה מומלצת: רחבת החניה האחורית של מתחם ביג, יקנעם עילית (ווייז: ביג יקנעם). ניתן לנצל את רחבת החניה למטיילים שרוצים להגיע לנחל השופט, אך להימנע מהדוחק של אין ספור המכוניות החונות בחניה של נחל השופט. זה מוסיף לטיול כ־1.5 ק"מ של הליכה לכל כיוון בעמק ירוק עם פריחה מרהיבה של כלניות צבעוניות, ומי שאוהב לטייל בטבע ייהנה מהתוספת הזו. 

המסלול

בקצה הדרומי של רחבת החניה במתחם ביג נמצא מצפור סיוון, המשקיף על עמק השלום ועל ערוץ נחל סנין היורד לשביל הנגיש של נחל השופט. כ-50 מ' מהמצפור, בשולי רחבת החניה, יוצאת דרך עפר. הירידה לגיא נחל סנין תלולה במקצת אך מיד פונה שמאלה במורד הגיא ונעשית נוחה. כ-250 מ' משם צומח בשטח החשוף עץ חרוב גדול.   

כ-700 מ' הלאה משם, במורד דרך העפר צומחת משמאל לדרך אלה ארץ ישראלית. מעט לפני האלה עולה שמאלה דרך עפר, העולה לצד המזרחי של יקנעם עילית ולשרידי חנות קירה (ח'אן קירה) – ח'אן מהתקופה העות'מאנית.

כדי למצוא את האיריסים, לא צריך ללכת כל כך רחוק. כל מה שצריך לעשות הוא לעלות בדרך כ־150 עד 200 מ' ולהתבונן ימינה. שני ריכוזים קטנים נמצאים ממש כמה מטרים מימין לדרך, ועוד שניים כ־30 מ' במעלה המדרון.

בהצלחה.

איריס הביצות - פרח בודד, מבט נוסף - צילום: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל