רק לפני כחודש סיפרנו לכם על הביצה שהוטלה בקן של קרן וישראל, זוג החוויאים מפרויקט הצילום החדש שלנו (שנעשה ביוזמת כנפי קק"ל); והנה אנחנו שמחים לבשר לכם שהגוזל כבר בקע מהביצה!

במהלך תקופת הדגירה הארוכה והמתישה, שנמשכה כחודש וחצי, התרחשו חילופים רבים בדגירה בין בני הזוג. העורבנים השכנים (והשובבים) הציקו לקרן ולישראל בדגירתם והפריעו להם במלאכה החשובה, אך לא עצרו את ישראל מלהביא מדי יום אל הקן זוחלים רבים (זיקית מובהקת, חומט מנומר, זעמן זיתני, צפע ארצישראלי, זעמן מטבעות וקמטן החורש הם רק חלק ממגוון הזוחלים שניצודו על ידו או ליתר דיוק: "על טפריו").

ואז, לאחר 47 ימי דגירה, התרחש בקן אחד מרגעי השיא של העונה כולה: ב-20 במאי, במהלך שעות הבוקר המוקדמות והחשוכות, בקע מן הביצה גוזל קטן וחמוד, צח כשלג, ומיד קיבל את מלוא תשומת הלב מהוריו המאושרים והמסורים. למעשה היה זה עמיתי האוקראיני קונסטנטין פִּיסְמִיניי (Konstantin Pismennyi), חוקר חוויאים אף הוא שעוקב באדיקות אחר המתרחש בקן, שהעיר אותי בשעת בוקר מוקדמת וסיפר לי שהוא חושב שהבקיעה אירעה במהלך הלילה. אגב, זה בדיוק מה שקרה בעת ההטלה לפני כחודש וחצי.

לאחר הבקיעה המרגשת יזמנו בכנפי קק"ל הליך בחירות מזורז לקביעת שמו של הגוזל הקטן. מתוך חמש האפשרויות שעלו לגמר נבחר השם אורן, וזאת על שם העץ שעליו נבנה קן החוויאים. אפשר לומר שהליך הבחירות היה מהיר ודמוקרטי למשעי…

ונחזור אל סיפור הבקיעה עצמו: במהלכה ישבה קרן על הביצה ואף סייעה לאורן לצאת ממנה, ובשעות הבוקר המאוחרות כבר הגיעה אל הקן אספקת המזון הראשונה (זיקית). קרן הניחה את הזיקית בצד ומדי פעם האכילה את הגוזל בפיסות טרף קטנות. בשעות אחר הצהריים כבר הגיע טרף גדול יותר (נחש בינוני בשם זעמן זיתני), אשר הספיק להאכלה רצופה וממושכת עד לשעות הערב המאוחרות.

הימים הראשונים שלאחר הבקיעה (עד גיל שבוע לערך) הם ימים מסוכנים מאוד עבור גוזלי החוויאים, זאת מכיוון שבימיהם הראשונים הם נוטים להיות לבנים לגמרי (ולכן בולטים לסביבה העוינת), קטנים, חלשים וחסרי אונים עד כדי כך שאינם מסוגלים לווסת באופן עצמאי את חום גופם. זו הסיבה שקרן (נקבת החוויאי) נשארת בקן ומסוככת על אורן הקטן כדי לחמם אותו מפני צינת הלילה ולהגן ולהצל עליו מפני קרינת השמש הקופחת, וכך עד גיל 25-14 יום לפחות (תלוי בזוג ההורים, בטמפרטורה של הסביבה ובשכנים הבין מיניים). מגיל זה ואילך הדרישה למזון תלך ותתעצם, ולכן ההורים עתידים להשאיר את גוזלם לבדו בקן ולצאת לצוד יחד במרחבי שיחור המזון כדי להגדיל את אספקת המזון המובא אל הקן.

כאמור, בימיו הראשונים הגוזל מואכל בפיסות טרף קטנות, וככל שהוא יגדל ויתחזק כך תגדל אספקת הטרף. גם פיסות הטרף שאותן יאכל הגוזל עתידות לגדול בהתאם, ובסביבות  גיל 30-25 יום הוא כבר עתיד לבלוע טרף בינוני בשלמותו (תלוי בגודל הטרף ובנחישות הגוזל).

אם עונת הקינון תתקדם כסדרה, אנו עתידים ללוות את אורן הקטן עד לפריחתו מהקן סביב גיל 80-65 יום. בגיל 60 יום כבר אפשר לצפות שצמיחת הנוצות של אורן תושלם לחלוטין, והוא יגיע כמעט לגודלו ולמשקלו המרביים.

כל שנותר לנו הוא לאחל הצלחה ובריאות לו ולהוריו. כמובן, גם אתם מוזמנים להמשיך לעקוב אחר הנעשה בקן באתר הפרויקט ובעמוד הפייסבוק המלווה אותו!