דמיינו את התרחיש הבא: אתם יושבים בסלון ועיניכם מרותקות לעימות הטלוויזיוני בין שני המתמודדים לראשות הממשלה, עימות שבסופו ייקבע מי ינהיג את המדינה.
השדרנים אחוזי אמוק ומתרוצצים למרגלות הבמה שעליה ייערך הקרב, מספרים בקול נרגש על תכונותיהם של המתמודדים, והנה, זה מתחיל!
מהצד השמאלי נכנס ראש הממשלה המכהן. הוא זוקף את קומתו, פושט את חולצתו, חושף חזה רחב ושרירים משורגים, מביט למצלמה ושואג. והנה, מהצד השני נכנס הטוען לכתר. הוא צעיר יותר, ולראשו רעמת שיער מעוצבת בקפידה. גם הוא פושט את בגדיו, מביט בעיניים רושפות בראש הממשלה, נוהם לעברו ומתנפל עליו. בתום השידור המצלמה מתמקדת בגופתו המרוטשת של מי שניסה להדיח את ראש הממשלה המכהן. הוא אמנם היה צעיר יותר, אבל ראש הממשלה הזקן ניצח וזכה לקדנציה נוספת.
התיאור הזה אמנם נשמע הזוי לחלוטין, אך מתברר שיש קווי דמיון רבים בין האופן שבו בעלי חיים מתמודדים על הנהגת הלהקה והשליטה לבין האופן שבו עושים זאת הפוליטיקאים שלנו.
גם אם נפסול את הרעיון של מאבק עד מוות בין מתמודדים (אף על פי שהרשת מוצפת בסרטונים של קטטות בבתי מחוקקים ברחבי העולם), הרי שהפוליטיקאים שלנו, ביודעין או שלא ביודעין, משתמשים בטכניקות רבות הלקוחות מעולם החי.
קחו למשל את שפת הגוף. כל פוליטיקאי שמכבד את עצמו נעזר ביועצים המסייעים לו להיראות טוב יותר כשהוא נואם או מתראיין. לעצות הללו שהוא מקבל יש ערך עצום, מאחר ששפת הגוף שלנו משדרת לצופים מסרים תת-הכרתיים, וגם אם נתנסח ברהיטות, עדיין ניתפס כחלשים ולא משכנעים אם נגרד בכל רגע בפדחת, נשב שפופים ונדבר בקול רועד. פוליטיקאים תמיד ינסו להיראות גדולים יותר פיזית, ויעידו על כך תמונות מביכות שבהן נראה מישהו שלא התברך בגובה מרשים עומד על שרפרף המוצנע מאחורי הפודיום רק כדי ליצור את האשליה שהוא גבוה יותר. מנהיגי העולם תמיד זוקפים את קומתם, מדברים בקול נמוך יותר, מנפחים את החזה, משתמשים במחוות ידיים מדויקות ונמנעים מתנועות שיסגירו את מבוכתם או יגרמו להם להיראות מהוססים או אובדי עצות.
בממלכת החי יש דוגמאות רבות לאופן שבו חיות מקיימות "בחירות" ומחליטות מי ינהיג אותן. אצל כלבי בר העיטושים, כן, כן, העיטושים, מאפשרים לקבוצה להחליט מתי הזמן לצאת לציד משותף. מספר העיטושים שכל פרט מייצר ותזמונם מבהירים לקבוצה מי תומך ברעיון ומי לא. אצל בבונים הלהקה מתפצלת לא פעם לכיווני הליכה שונים, וחברי כל אחת מהקבוצות, בדיוק כמו בני אדם, צריכים להחליט אחרי מי ילכו… מובן שהבבון שאחריו יעקבו יותר "מאמינים" יזכה למעמד של מנהיג. אפילו בקרב חרקים יש מסעות בחירות. כשדבורים, למשל, צריכות למצוא מקום חדש להקים בו כוורת, נשלחות דבורים סיירות לאתר את המיקום המושלם. כשהן חוזרות לכוורת, הן מבצעות ריקוד מיוחד המסמן לשאר הדבורים את הכיוון שבו נמצא האתר החדש. בחלוף הזמן כמה מהסיירות מפסיקות את הריקוד, כאילו מתייאשות מהקמפיין שלהן, עד שנותרת דבורה אחת הדבקה ב"מצע" שלה, והיא שקובעת בסופו של דבר היכן תוקם הכוורת החדשה.
פוליטיקאים כמובן נעזרים בכוח המילה כדי לשכנע, וכולנו יודעים שהמילים הנכונות הנאמרות בתזמון ובאינטונציה המדויקים, יכולות לשלהב את ההמון ולהלך עליו קסם. אותם חלילנים מהמלין מסוגלים לא פעם להוביל את תומכיהם במתק שפתיים אל האבדון. אחת הדוגמאות הבולטות לכך הוא אדולף היטלר שידע לסחוף את ההמון בפאתוס ובעיקר ידע לנצל את חולשותיו וצרכיו ולרתום אותם לטובתו. ואם בהיטלר עסקינן, האם אתם זוכרים את הנאומים על מרפסת או במה גבוה מעל ההמון, את הלבוש המהודר ואת השימוש הרב בסמלי כוח? טכניקות דומות תוכלו למצוא בקלות בעולם החי. אצל שימפנזים, למשל, המנהיג מתהלך זקוף בקרב הלהקה, מניף את ידיו אל על במחווה של שליטה ומעודד את חבריה להריח את בתי שחיו. האם המחווה הזו אינה מזכירה לכם מנהיג היורד אל הרחוב ומהלך בידיים מונפות ובאצבעות המסמנות את סמל הניצחון?
ומה באשר למלחמת המינים? אנו, בני האנוש, עדיין לא אימצנו את המודל המטריארכלי הנהוג אצל חלק לא מבוטל מן החיות. פילים ולוויתני אורקה מונהגים על ידי נקבות ואפילו בקרב אריות, אולי הסמל האולטימטיבי לגבריות, הלביאות הן שלמעשה מנהלות את העניינים.
אז עכשיו, כשתביטו בתשדירי הבחירות, נסו לדמיין שמי שעומד על הדוכן הוא פיל או שימפנזה, אנו בטוחים שזווית הסתכלות כזו תאפשר לכם לחוות את תקופת הבחירות באווירה מחויכת הרבה יותר.