אנטומיה של קריסה – זה התהליך המרתק שמתועד בספרו החדש של פרופ' רוני אלנבלום, גאוגרף והיסטוריון מהאוניברסיטה העברית, "התמוטטות מזרח הים התיכון: שינוי אקלים ודעיכת המזרח, 950–1072" (פורסם באנגלית, הוצאת אוניברסיטת קיימברידג'). הספר משרטט תזה מעניינת, שלפיה במאה ה-11 הובילו שורה של אירועי אקלים קיצוניים לתהפוכות חברתיות ופוליטיות שערערו את מצרים, הלבנט ומרכז אסיה. התוצאה: ערים מרכזיות דעכו, אוכלוסיות שלמות היגרו בהמוניהן, והאגן המזרחי של הים התיכון השתנה באופן משמעותי.
"גיליתי שעוד לפני שירושלים נכבשה על ידי הצלבנים, היא הצטמצמה בשטחה ובמספר תושביה", סיפר פרופ' אלנבאום ל'הארץ'. "כשהגיעו הצלבנים, לא היה מוליך מים לירושלים ואספקת המים היתה מבוססת על מי גשמים בלבד. פעם הרציתי על זה והסברתי שאמות המים התקלקלו במשך הדורות והכישורים הטכנולוגיים לתיקונן, שהיו מוכרים בתקופה הרומית, אבדו. באה אלי תלמידה ואמרה, 'מה הסיפור בלתקן תעלה או להקים גשר? אני לא קונה את זה'. עניתי לה שזה ההסבר הסטנדרטי. איך שאמרתי את זה נפל לי האסימון, והבטחתי לה שאבדוק את תופעת הצטמצמות ממדי הערים במאה ה-11".
ואכן, בהמשך התברר לפרופ' אלנבאום שדעיכת הערים היתה תופעה כלל לא שולית. "טבריה, שהגיעה לשיא גודלה אי פעם בשנות ה-30 של המאה ה-11, דעכה עוד לפני סוף המאה. רמלה, שהיתה גדולה פי ארבעה מירושלים בראשית המאה, היתה כמעט ריקה מתושבים כשהגיעו אליה הצלבנים בשנת 1099. משהו קרה שם. כמעט כל הערים שהוקמו בארץ ישראל בתקופה הקלאסית ובתקופה המוסלמית הקדומה וחלק מהאזורים החקלאיים של הארץ דעכו במאה ה-11. בתקופה הזאת קרה משהו לכל התרבות העירונית הרומית, שהמשיכה להתקיים אלף שנה במזרח. ירושלים, פוסטאט, טבריה, קונסטנטינופול, קירואן בצפון אפריקה, בגדאד המוסלמית, כל הערים האלה שקעו".
מסקנה מעניינת, הנוגעת גם לימינו אנו, מובאת בהמשך: "הפקטור החזק ביותר בכל התהפוכות האלה הוא מחירי המזון. זה המנוע הגדול שדרכו האקלים משפיע על האוכלוסייה. ברגע שמחירי המזון עולים מתחילה התסיסה. בשנתיים האחרונות עלו מחירי המזון בעולם בצורה תלולה והם ממשיכים לעלות. הסיבות לכך כלכליות, אבל גם לאירועים קיצוניים כמו בצורות במערב התיכון של ארצות הברית או שיטפונות באוסטרליה יש תפקיד בעליית מחירי המזון. זה חלק חשוב מההסבר למה שקורה סביבנו היום".
לראיון המלא ב"הארץ" הקליקו כאן