את ההרצאות שנערכות במסגרת כנסי ועידת TED רובנו כבר מכירים. הוועידה החשובה מתקיימת אחת לשנה ועוסקת במגוון נושאים – פוליטיקה, חינוך, טכנולוגיה, מדע, תרבות, עסקים וכו'. המוטו שלה הוא "Ideas Worth Spreading
", כלומר – רעיונות שכדאי להפיץ. הוועידה הראשונה נערכה בשנת 1984 בקליפורניה, ארצות הברית, ומאז הספיקו לנאום בה אישים כמו ביל קלינטון, אל גור, ביל גייטס ואחרים.
לפני כמה חודשים, בנובמבר 2013, נערך כנס TEDx מקומי פה בישראל, שעסק כולו בנושאים הקשורים בקיימות ובסביבה. הוועידה המקומית כללה תשע הרצאות – בנות 20 דקות או פחות כל אחת – מפי תשעה דוברים ש"הודות לרעיונות שלהם, לאישיות שלהם ולאורח החיים שלהם מציבים דוגמה של שינוי חברתי ושל אקטיביזם", כך בלשון אתר הכנס הרשמי, שבו תוכלו גם לצפות בכל ההרצאות במלואן.
אחד הדוברים בכנס היה עמיעד לפידות, שהרצאתו "The Garbage Revolution" ("מהפכת הזבל") עסקה בחשיבות של מחזור פסולת אורגנית. "הייעוד שלי בחיים הוא לייצר מודל של קיימות – מודל שיעזור לכולנו להבין איך אפשר לחיות היום בלי לפגוע באפשרות של הדורות הבאים להתקיים", אמר לפידות בפתח דבריו. לפידות הדגיש כי אמנם החי והצומח תורמים על פי רוב לעולם בפעילותם, אך האדם רק הופך את המצב לגרוע יותר. העץ, למשל, משחרר כחלק מפעילותו חמצן נקי – שחוזר לסביבה. הוא גם מזין את הקרקע בחומרים אורגניים. בצורה זו, ככל שיהיו לנו יותר עצים, המצב בעולם יהיה טוב יותר. אך במקרה של האדם – המצב, לדבריו, הפוך.
לפידות מציג את מה שהוא מכנה "מודל התפוח לקיימות". מקורו של התפוח בעץ, וכשאנו מנתקים אותו ממנו אנו לוקחים גם את כל החומרים החיוניים שהוא קיבל מהעץ, והמשימה שלנו היא להחזיר משהו מזה בחזרה לאדמה ולסביבה. אם נזרוק את התפוח האכול עם שאר הפסולת שלנו – נייר, פלסטיק וכו' – החומר האורגני (התפוח האכול) יתפרק במטמנה בתנאים אנאירוביים (ללא חמצן), מה שיוביל לנזק סביבתי (ריבוי בפליטת גזי חממה, למשל). לעומת זאת, אם נמיין בנפרד את התפוח – ואת כל הפסולת האורגנית שלנו – נוכל דווקא לסייע לסביבה ולהחזיר לה חלק ממה שהיא נתנה לנו.
זה היתרון הגדול של המחזור האורגני, שמאפשר לנו לקבל אחריות על הפסולת שלנו ועל הסביבה. אם נתחיל להפריד אשפה ונרכז בנפרד את כל הפסולת האורגנית – שתפונה למתקני קומפוסט – ניצור את "המזון הטוב ביותר לצמחים". בצורה זו ייווצר מעגל שמייצר חיים ולא הרס. לפידות החל לפני כעשור לחלק למשפחות שבמושב שלו פחים ביתיים לאיסוף פסולת אורגנית – ולאחר מכן פינה אותה לאתר קומפוסט. "חומר אורגני – כשהוא מופרד נכון ומטופל נכון – אינו מהווה שום מפגע", מציין לפידות; להפך – הוא מאפשר לנו להזין את הקרקע ולהשביח את יבולה. הפרויקט שלו, שהתחיל עם עשר משפחות, צמח עד לכ-250,000 משקי בית שמפרידים כיום את הפסולת שלהם. לפידות אף נפגש לפני כמה שנים עם גלעד ארדן, השר להגנת הסביבה דאז, ובעקבות כך הפכה היוזמה האישית שלו למדיניות ממשלתית.
הרצאה נוספת שהעידה על "מהפך של קיימות" הייתה זו של מג'דה נאטור, מנהלת בית הספר הירוק בקלנסווה. נאטור סיפרה כיצד הצליח בית הספר ליצור מהפכה ירוקה ביישוב כולו. בית הספר ממיין במקור סוגי זבל שונים; אוסף מי גשם וממחזרם להשקיה; משתמש באשפה ובגרוטאות ויוצר מהם קישוטים סביבתיים; ויוצר זיקה הדוקה בין מורשת, תרבות וקיימות. "אי-אפשר לעסוק בקיימות בנפרד מהמורשת ומהתרבות", אומרת נאטור, ומספרת כיצד תלמידי בית הספר בנו מאבנים שמצאו ברחובות את הבאר העתיקה של היישוב ואיך ייסדו בבית הספר מוזאון ירוק יישובי.
כחלק מפעילות בית הספר התלמידים עורכים בו מחקרים סביבתיים ובדיקות אקלים יומיות, ואת הנתונים שלהם הם מעבירים למאגרי NASA (לא פחות!). "אי-אפשר לחולל שינוי אם אנו שומרים אותו בפנים", מסכמת נאטור. לכן הם החליטו לצאת החוצה לקהילה – "והקהילה התגייסה יחד אתנו".
הכנס כלל כאמור הרצאות נוספות, בהן של ד"ר קירה רדינסקי, שהראתה כיצד שימוש נכון בטכנולוגיה ובבינה מלאכותית יכול לסייע לנו לחזות תופעות, מגפות ואירועים עולמיים; של פרופ' מארק טלסניק, מייסד השלוחה הישראלית של "מהנדסים ללא גבולות"; של ערן בן ימיני, מייסד מגמה ירוקה (ארגון שהיה גם מיוזמי הכנס); של ד"ר יוסף קורי, ממובילי הבנייה הירוקה והעיצוב המקיים בישראל; ושל הבלוגרית והעיתונאית אורי שביט, שעסקה בנושא טבעונות. ההרצאות נמצאות כאמור במלואן באתר הכנס.
נדמה שאחד מהמכנים המשותפים של ההרצאות הללו הוא שהשינוי הסביבתי באמת יכול להתחיל במה שמכונה "האזרח הפשוט". כל אחד מאתנו יכול לסייע בהפיכתו של העולם למקום ירוק ומקיים יותר.