בעונת הצימוח (אצלנו בחורף) נוצרים צינורות עצה רחבים ובעלי דופן דק היוצרים פס בהיר בגזע. לקראת הקיץ והפסקת הצימוח נוצרים צינורות בעלי דפנות עבים היוצרים פס כהה. פס בהיר אחד ופס כהה אחד, יחדיו, מסמנים צמיחה של שנה אחת. אפשר, אם כך, לספור את הטבעות בחתך רוחב של הגזע ולקבוע כך את גיל העץ.

נשאלת השאלה אם בעידננו הטכנולוגי אין שיטות מתוחכמות יותר לקבוע גיל של עץ מאשר לספור את הטבעות בגזעו. הרי בימינו אפשר לזהות גיל של חומר אורגני מת על פי שיעור האיזוטופ פחמן 14 שבקרבו. למה לחתוך עצים ולספור טבעות? לשאלה הזו יש שתי תשובות: קודם כול הבדיקה של פחמן 14 אינה מדויקת, ומלבד זאת, היא איננה מתעדת את תולדותיו של העץ, שנה אחר שנה, כפי שעושות הטבעות השנתיות.

הטבעות השנתיות של העצים הן ארכיון של אקלים. בחינת הטבעות מאפשרת לדלות מגזע העץ מידע היסטורי על השינויים האקלימיים שהתרחשו במשך חייו. טבעות שנתיות רחבות מעידות על שנים גשומות וטבעות שנתיות צרות מעידות על שנים שחונות. ריכוז איזוטופים מסוימים של חמצן שנכלאו בגזע מלמד על הטמפרטורה ששררה באותן שנים. והדבר החשוב ביותר לענייננו: מעבודתו של פרופ' סְטוּרט מנינג (Sturt W. Manning), מנהל המעבדה לדנדרוכרונולוגיה של המזרח התיכון והאזור האגאי באוניברסיטת קורנל שבארצות הברית, למדנו שבאמצעות המידע הגלום בגזעי עצים אפשר לתארך את המועד המדויק של אירועים היסטוריים שהתרחשו לפני אלפי שנים. המידע המסווג הזה אצור בטבעות השנתיות.