לאור הגדילה הצפויה במספר המטוסים והנוסעים ברחבי העולם, שדות תעופה רבים עוברים תהליכי חידוש והרחבה, וכמה מהם משלבים בתהליך זה גם היבטים של תכנון סביבתי מתקדם. שדה התעופה במקסיקו הוא דוגמה יפה לכך. בנייתו תסתיים ב-2020, וצפויים לעבור בו 50 מיליון נוסעים בשנה (להשוואה – מספר הנוסעים בשנה בנתב"ג מתקרב ל-15 מיליון). העיצוב של שדה התעופה יחסוך באנרגיה: השערים יהיו במרחק הליכה ולכן לא תידרש נסיעה אליהם, והגג של המבנה כולו ייבנה תוך שימוש בטכנולוגיה של אנרגיה סולרית. שדה התעופה אף יכלול מתקן לאיסוף ולמחזור מי הגשמים.

אותה חברה שבונה את שדה התעופה במקסיקו תרמה גם לעיצוב טרמינל 3 בשדה התעופה המרכזי בבייג'ינג. העיצוב, בצורת דרקון, מתמקד ביעילות, בקיימות ובאור טבעי: בגג קבועים צוהרים רבים שדרכם נכנס אור השמש בבוקר; הנסיעה בין השערים אורכת כשתי דקות ומתאפשרת באמצעות רכבת שמאיצה למהירות של כ-128 קמ"ש; ומערכות החימום והקירור בנויות תוך שימוש מינימלי באנרגיה.

טרמינל 2 בלונדון הותאם גם הוא לקיימות, והוא פועל תוך הפחתה של פליטת גז CO2. עד 2020 הטרמינל אף אמור למחזר 70% מהפסולת שלו, ובין השאר להפוך פסולת מזון רטובה לקומפוסט. גם שדות תעופה שונים בארצות הברית עוברים התאמה לקיימות, ומעניין במיוחד להזכיר את שדה התעופה או'הרה, שמחזיק כבשים, עזים, חמורים ולאמות שמלחכים כ-32 קילומטרים רבועים של העשב במקום – חלופה לקוטלי עשבים רעילים – כחלק מיוזמת הקיימות של ניהול הצמחייה בשדה התעופה.

פרויקט ירוק גדול במיוחד מתבצע בימים אלו בשדה התעופה צ'אנגי בסינגפור. במרכז שדה התעופה נבנית ביו-כיפה שגודלה 134 אלף מטר מרובע. הכיפה עשויה זכוכית, ובתוכה נבנה מעין עיר-גן ירוקה, הכוללת גנים ושבילי הליכה. במרכז הכיפה יהיה מפל ששואב את המים ממי גשם ממוחזרים שנאספו ממנה. סביב הגנים ייבנו חנויות, מלונות ומרכזי פנאי.

השינוי בשדות התעופה לא נדרש רק כדי להקטין את השפעת הפעלתם על הסביבה, אלא גם כדי להתמודד עם השפעת שינויי האקלים וימים חמים על הגבלות נוסעים ומשא. אוויר חם מקשה על הטיסה ומכביד עליה, ולכן בימים החמים שדות תעופה מסוימים בארצות הברית (שם נערך המחקר) מפחיתים לעתים בכמות הנוסעים והמטען. הדבר מעכב נוסעים ומשלוחי דואר אוויר וכמובן מוסיף טיסות. פתרון אפשרי הוא הארכת מסלולי ההמראה, כך שלמטוסים יהיה מרחב גדול יותר לצבירת מהירות ולהמראה מוצלחת, אלא שיהיה קשה ליישמו באזורים עירוניים שמרחבם מוגבל (כמו שדה התעופה לה-גארדיה ורייגן). אפשרות נוספת היא לשנות את לוח הזמנים של הטיסות, כך שיותר טיסות ימריאו בערב ובשעות הבוקר המוקדמות, כשקריר יותר. עם זאת, אפשרויות אלו אינן אידיאליות, ויידרשו שנים רבות להטמיען.

ומה בדבר המטוסים עצמם? כפי שכבר סיפרנו לכם, כיום מתבצעים ניסויים הבודקים אפשרות להחליף את השימוש בדלק תעופתי רגיל המשחרר כמות גדולה של גזי חממה לאוויר. כך או כך, נדמה שהמודעות ההולכת וגוברת לנושא הקיימות כובשת לה מקום לא רק ביבשה אלא גם באוויר. ויש בכך סיבה לגאווה (ירוקה) ולאופטימיות.