רבות נכתב על החצב. שירים הולחנו לכבודו, ואפילו ילדי הגן למדו לדקלם את "החצב מבשר את בוא הסתיו". לי כיערן הוא סימל – בגבעולו הזקוף, המתעקש לבקוע מהאדמה היבשה, ובפרחים הלבנים הסדורים לאורך עמוד התפרחת – את התקווה לסיום הקיץ. עונת הקיץ נחשבת לקשה מאוד עבור היערנים, מאחר שהאיום העיקרי במהלכה טמון בשריפות, האויב העיקרי של היער. הרבה אמצעים ומאמצים מושקעים במניעת שריפות ובמלחמה בהן. כך, כשרואים את ניצני החצב, משתחררת לה אנחת הקלה. העננים השטים בשמיים, הקרירות הנעימה בבקרים ובערבים – כל אלה משחררים את המתח ומרמזים: הנה, עוד מעט ירד גשם.
פריחת החצב היא גם הזמן לנסות ולנחש איך יעבור עלינו החורף, ועד כמה נזכה לגשמי ברכה. מדי שנה רשמתי ביומן את תאריך הופעתם של החצבים, וניסיתי למצוא תקווה לגשמים על ידי סדרת ניחושים המסתמכת על הידע והזיכרון של זקני הבדואים, שנהגו, על פי שפע פריחת החצבים וצפיפות עמודי התפרחת, להעריך את טיבו של החורף העתידי.
דרך אחרת היתה לפזר כמה ערמות של מלח סמוך למועד פריחת החצבים, ועל פי מהירות התגבשות המלח וצורת ההתגבשות – להעז ולנחש. לא תמיד זה עבד; היו די הרבה אכזבות, ופה ושם גם הצלחות, אבל למה לנו להלין? הרי גם התחזית השנתית של החזאים, המסתמכת על עזרים מדעיים ואיסוף נתונים וצילומי לוויין לאורך שנים, לא תמיד קולעת בול, כי תמיד נשאר משהו בלתי ידוע ובלתי צפוי.
למי שזקוק לריענון הזיכרון, החצב הוא פרח ממשפחת השושניים, שפרחיו הלבנים סדורים לאורך עמוד התפרחת ומתחילים לפרוח מלמטה כלפי מעלה. שמו חצב משום שהוא חוצב את דרכו ממעבה האדמה היבשה, ופורח כאשר אין פריחה של מינים אחרים. לכן הוא זוכה לביקורם של המון חרקים שמגיעים אליו על מנת לאבק ולהפרות את הפרחים. למרות הסברה הנפוצה שהירידה בטמפרטורות היא ש"מרמזת" לחצב כי זה הזמן לצאת החוצה, הסיבה האמיתית היא התקצרות שעות היום.
החצב אינו נאכל על ידי עזים ופרות; עליו רעילים למאכל, ולכן תפוצתו אינה נפגעת מרעיית יתר. נהפוך הוא, לחצי רעייה חזקים רק מעודדים אותו, משום שעשבונים אחרים נפגעים והוא "מרוויח" מכך. מעניין לגלות כי בימי צנע ומחסור, השתמשו הבדואים בפקעת החצב כסבון כביסה.
אם לחזור לסתיו תשע"ב, אזי בגבעת צלמון, מזרחית ליישוב הבדואי צלמון (או בשפת העם – סלמה), החצבים נמצאים בשיאם. כל הגבעה צבועה לבן, והמראה מקסים. אני מזמין את כל אוהבי הסתיו ליהנות מיופי הפריחה. שתהיה לנו שנה ברוכת גשמים, שנת פריחה ולבלוב.
יוסף קרני הוא יערן קק"ל בגמלאות