היעלמותה של הסלמנדרה הכתומה מעין נבוריה שביער ביריה העציבה אותנו מאוד. ידענו מהן הסיבות להיעלמות: מלחמת לבנון השנייה בקיץ 2006 והשלכותיה, השרפות הגדולות ואובדן בתי גידול רבים, אבל בסתר לבנו רצינו לראות אותן כמו בכל שנה לאחר הגשם הראשון, נוהרות בלילות למעיין, תוך מופע חיזור והזדווגות.
אולם לאכזבתנו, בחורף הראשון שלאחר השרפות כמעט לא ראינו סלמנדרות. באנו למעיין בלילות שלאחר הגשמים הראשונים, כשאנו מאירים נואשות לכל כיוון ואפילו ממצמצים בשפתיים, אולי זה יעזור; אבל זה לא עזר. בחורף של שנה שעברה, שהיה דל משקעים ואיחר להגיע, לא היה שיפור משמעותי בתנאי המחיה של הסלמנדרה, כך שסף הדאגה טיפס למעלה.
לשמחתנו הרבה, הגשמים המוקדמים של סוף אוקטובר-תחילת נובמבר בשנה הנוכחית עשו את שלהם, ומי שבא למעיין נבוריה בלילות שלאחר הגשם זכה לראות עשרות סלמנדרות יוצאות מהמחילות ונעות לעבר ברכת המים.
באמצע נובמבר יצאתי לעין נבוריה בלילה מלווה בצלם מקצועי. חששתי שנתאכזב, אולם ההפתעה הייתה גדולה: כבר בתחילת הסיור ראינו את הסלמנדרות זוחלות לכיוון הברכה. הן היו כל כך רבות שפחדנו לדרוך עליהן. היה מדהים לראות עשרות סלמנדרות בגדלים שונים ובעלות כתמים כתומים, נעות כל אחת בקצב שלה.
הצלם נתקף בקדחת צילומים, ואני לא הפסקתי להתפעל. זה היה מחזה מרהיב ומיוחד. מד האופטימיות שבר את הסקאלה. בעלי חיים אחרים – ציפורים, יונקים, חרקים, פרפרים – כבר חזרו ליער, והסלמנדרה היתה האחרונה-חביבה שחזרה לשגרה בעין נבוריה.
אם אתם רוצים לראות מחזה מרהיב, זכרו: בשנה הבאה, לאחר הגשם המשמעותי הראשון, בואו עם פנסים לעין נבוריה ותיהנו ממחזה מרהיב ומלהיב.

יוסף קרני הוא יערן קק"ל באזור הגליל העליון