נקודת מוצא: פונים צפונה למצפה הראל מכביש צומת נחשון-מחלף שמשון (כביש 44), כ-2 ק"מ ממזרח לכניסה לקיבוץ הראל (ווייז: מצפה הראל).

נקודת סיום: כביש 38 ליד מסילת ציון.

הערה: קטע הדרך מראש הסרפנטינה למסילת ציון מוגדר כדרך 4X4. נהג מיומן יכול לעבור בקטע זה של הדרך במכונית פרטית, על אחריותו.

אורך המסלול: כ-10 ק"מ   
משך הטיול: עצמי.

בדרך הקצרה העולה מכביש 44 למצפה הראל הציבה קק"ל שני חניוני נופש, שניים מימין לדרך – חניון קואופ הריבוע הכחול וחניון אגרקסקו ובו מתקני שעשועים לילדים. מצפה הראל הוא אתר מרכזי בדרך ויש בו דגם גדול המתאר את דרך בורמה וחניון בצל מגדל התצפית של קק"ל, שנבנה לצד מבנה בית הספר של הכפרים בית ג'יז ובית סוסין.

ממצפה הראל יורדת דרך סלולה מזרחה בין שדות שבהם מגדלים בחורף חיטה (הדרך מסומנת בסימון שבילים אדום ובשלטי קק"ל). בצד הדרך, משמאל, מוצבים שלושה שלטים ובהם צילומים אותנטיים מדרך בורמה של מלחמת העצמאות. השלטים צופים על חורבת אבימור.

הדרך מגיעה חיש קל לעין סוסין. סימן ההיכר הברור של המקום הוא עץ אקליפטוס ענק ולא הרחק ממנו עץ אזדרכת גדול. לצד מבנה המשאבה מימי מלחמת העצמאות נטעה קק"ל עצי חורש והציבה בצילם שולחנות פיקניק. מי שרוצה, יכול לעלות ברגל בדרך העפר העולה לפסגת חורבת אבימור, מהלך כ־250 מ', שם מוצבת אנדרטה לזכרו של אל"מ רועי לוי. שלט הכוונה כחולים מכוונים לגבעת רועי (אפשר לנסוע עד מרגלות פסגת הגבעה ברכב פרטי). 

מעין סוסין עולה הדרך הסלולה במעלה התאנים, לצד צלליות המתארות משוריינים מימי מלחמת העצמאות. לאורך המעלה הציבה קק"ל חניון פיקניק גדול. ראש המעלה מתנשא מעל המדרון התלול של הסרפנטינה. כאן מומלץ לחנות ולרדת במדרון העקלתוני כ־400 מ', למקום שבו מוצבת חוליה של "קו השילוח", צינור המים שהוביל מים לירושלים במלחמת העצמאות. לאחר כמה צעדים מגלים משמאל פינה ובה פינת הדרכה - ספסלי אבן בצורת אמפיתיאטרון, לזכרו של מוסא אשד.

במורד הדרך הציבה קק"ל צלליות המתארות סבל הנושא ציוד על גבו, לוחם ומשאיות – תיאור של מה שהתחולל בדרך שהעבירה אספקה מתל אביב לירושלים. בצל העצים הציבה קק"ל פינת מרגוע המנציחה את גדוד שריון 274. בסרפנטינה עובר גם שביל ישראל.

אזהרה: רק רכב 4X4 יכול לרדת בסרפנטינה. כדי להימנע מנסיעה בסרפנטינה, מאגף אותה מסלול הנסיעה בדרך בורמה משמאל גם דרך זו מוגדרת 4X4, אך היא עבירה יותר. נוסעים כ־300 מ' בעקבות סימון שביל ישראל עד "שער יער פרו", שער אבן בולט וברור. כאן פונים ימינה בעקבות סימון שחור ויורדים לצומת (מי שיפנה בצומת ימינה יגיע לחוליית צינור השילוח, למרגלות הסרפנטינה). נפנה שמאלה בהמשך דרך בורמה, בעקבות הסימון האדום וסימון שביל ישראל ונגיע לעין חילה (עין ח'ליל).

בחורף גשום נובעים כאן מים שיוצרים פלג קטן. ליד המעיין, בצל העצים, הציבה קק"ל חניון.

הלאה משם, בעיקול הדרך, נמצא חניון החרוב, חניון קטן הצופה אל הגיאיות של נחל מאיר ונחל דרך בורמה, הנטועים כרמי גפן. משם הדרך נמשכת ומגיעה לעין מסילה. גם כאן הציבה קק"ל חניון פיקניק גדול עם מתקני שעשועים ולידם אתר ובו מציעים למטיילים לשחק בשני משחקי לוח עתיקים. מסלולנו מסתיים בכביש 38. הפנייה שמאלה מובילה לח'אן שער הגיא. זוהי דרך ללא מוצא. כדי להמשיך לכיוון תל אביב, או ירושלים, יש להמשיך מתחת לגשר כביש 38 ולפנות על פי השילוט לכיוון הרצוי.

אפשרויות נוספת:

א. מי שרוצה להמשיך בדרך הג'יפים, יפנה אחרי הגשר שמאלה לכיוון חניון מח"ל (משולט). דרך זו עבירה לרכב 4X4 והיא מגיעה לשמורת "המסרק".

ב. מהקצה המזרחי של דרך בורמה, סמוך לכביש 38, מסתעפת צפונה דרך עפר מסומנת שחור, המקבילה לכביש 38. לאחר כ-300 מטר הדרך פונה שמאלה. נוסעים כ-200 מטר ומגיעים לצומת. סעיף אחד של הדרך מוביל לאנדרטת "התזמורת האדומה". הסעיף השני, המסומן בשחור, עולה למצפור שער הגיא. 

מצפה הראל

קק"ל בנתה מגדל ששימש בעבר בחודשי הקיץ את צופי האש של קק"ל. במצפה הראל מוצב דגם גדול המציג את נתיב דרך בורמה. בשל סכנת קריסה מוגדר המגדל מבנה מסוכן, ועל כן אין להיכנס למתחם המגודר המקיף אותו.

עין סוסין

נראה כי שמו של הכפר הערבי ששכן סמוך אליו, בית סוסין, נגזר מהצמח המכונה בערבית סוּס ובעברית שוּש. מהצמח הזה מכינים את המשקה הנודע סוס ואת הבסיס לממתק ליקריץ. תושבי הכפר כינו את המעיין עין אֻם אַל-בַּקַר (מקום הבקר). בימי מלחמת העצמאות, על רקע הגבעות החשופות, בלטו מאוד הקנים והצמחייה הירוקה שהקיפה את המעיין. ועדת השמות החליפה את הבקר בסוסים וקראה למקום עין סוסים. במפת סימון השבילים נקרא המקום עינות סוסין.  

קו השילוח

חוליה חלודה של צינור המונחת בראש הסרפנטינה וחוליה נוספת למרגלותיה, הן חלק מצינור המים שהונח בחשאי ובמהירות עצומה בימי מלחמת העצמאות, משום שהיה ברור שהירדנים יחבלו בלטרון בצינור הראשי שהוביל מים לירושלים. מבצע הנחת הצינור נקרא "קו השילוח", לזכר הנקבה  שחצב חזקיהו לפני המצור שהטיל סנחריב מלך אשור על ירושלים. הנחת הצינור אל תחנת הדחיסה בשער-הגיא הושלמה תוך פחות מחודשיים, יום אחד בלבד לפני שהירדנים פוצצו את בית המשאבות בלטרון.

הסרפנטינה

הסרפנטינה הוא כינויה של הדרך העקלתונית היורדת מראש מעלה התאנים מזרחה. מי שירד ברגל, יגלה באחד העיקולים שתי רצועות פח חלודות הצמודות לצללית משוריין. רצועות הפח אלה קרויות "שפאלות". מי שהביאו את המילה הזו לשפה העברית היו אנשי הבריגדה, שהצטרפו לצבא הבריטי במדבר המערבי במלחמת העולם השנייה. כדי שלא לשקוע בחולות המדבר, צוידו שם כלי הרכב ברצועות פח, שנקראו באנגלית Spalls (גזירים), מילה הקשורה לעולם המכרות באנגליה. המונח עבר גיור כהלכה במבטא יידישאי לשפאלה וברבים - שפאלות.

בימים הראשונים לשימוש בדרך יכלו רק ג'יפים להתגבר על המדרון התלול של הסרפנטינה. העברת המים לירושלים נעשתה אז במיכליות, שהגיעו עד ראש המדרון התלול והזרימו את תכולתן בצינור אל מיכליות שהגיעו מירושלים והתייצבו בתחתיתו. כך נעשה הדבר כל עוד לא הושלמה מלאכת הנחת קו השילוח.

גם משאיות האספקה הגיעו תחילה מתל אביב עד לראש הסרפנטינה. סבלים סלוניקאים מנמל תל-אביב פרקו את תכולתן וירדו במדרון התלול כשהם נושאים על כתפיהם את השקים ואת ארגזי האספקה לירושלים הנצורה, בעוד סבלים ירושלמיים (בהם החוצבים הכורדים ממחצבת הקסטל שהושבתה) מעמיסים בתחתית המדרון את המשאיות שירדו מן הבירה הנצורה והמתינו שם אף הן, עם המכליות.

רק לאחר שנפרץ העקלתון התלול הצליחו המכליות, המשאיות והאוטובוסים לרדת בדרך בורמה ולנסוע לירושלים, אם כי בהתחלה עוד גרמה תלילות המדרון להתהפכות כלי רכב, עד שריפדו אותו בשפאלות.

עין חילה ודרך האיילות

השם עין חִילָה נגזר משמו העברי של המעיין - ביר חילו (הבאר המתוקה). המעיין נובע רק בחורף. בלילה שלאחר פלישת צבאות ערב, ב-16-15 במאי 1948, ניסו לוחמי חטיבת "גבעתי" להעביר לכאן משאית אחת בדרך עוקפת לטרון. שני משוריינים ליוו את המשאית. הם עלו בנחל מאיר כדי להתחבר לנחל בורמה  (ואדי עַבְּד), שכן הדרך עוד לא נודעה אז.

בעין חילה חסמו הערבים את הדרך. המשאית ניסתה לפרוץ את המחסום ועלתה על מוקש. המטען שהיה בה הועבר באחד המשוריינים אל לוחמי חטיבת "הראל", שהמתינו מעבר למחסום. בני מהרשק, הפוליטרוק (קצין החינוך) של החטיבה, הוא שהעניק לשיירה את התואר "שיירת היתום". 

הדרך העוקפת הניסיונית הזו הוכתרה בשם "דרך גבעתי", אך נודעה הרבה יותר בשם "דרך האיילות". כינוי הקוד למשוריין בשידורי האלחוט היה "אַיִל" (מלשון אֵיל ברזל). צורת הרבים של אַיִל היא 'אֵילִים' אך הקשריות של מלחמת העצמאות קראו להם "איילות" ושם זה נותר עד ימינו אלה.

עין מסילה

עין מסילה (ביר דובאן) נובע ממה שנראה כמו באר רדודה הנמצאת בערוץ נחל דרך בורמה, בצדה המזרחי של הדרך. בחורף ראוי לשמו נובע מהמעיין פלג קטן, שחוצה את דרך בורמה וממשיך לתוך החניון הסמוך. הפלג מחזיק מעמד עד ראשית הקיץ ויש בכוחו להצמיח ריכוז קטן של סוף מצוי. הבאר שימשה מקור מים לעובדים ולעוברים בדרך בורמה. השם העברי של המעיין נגזר משמו של המושב הסמוך מסילת ציון.

מהבאר מוביל שביל סלול קצרצר למקום שבו הוצבו שני משחקי לוח קדומים – מנקלה ומשחק הטחנות. מנקלה, הידוע גם כמשחק הזריעה, כולל לוח ובו שתי שורות של שקעים (נמצאו גם לוחות בני ארבע שורות שקעים). משחק הטחנות כולל לוח ובו שלושה ריבועים זה בתוך זה וקווים המחברים ביניהם. משחק זה היה נפוץ מהתקופה הרומית ואילך. כללי המשחק כתובים בשילוט שבמקום (אפשר להיעזר גם בוויקיפדיה) ואתם מוזמנים להשתעשע.

כ-150 מ' מהבאר נמצאת בריכת שכשוך, שמקבלת את מימיה מצינור. לצד הבריכה המוצלת יש פינת ישיבה בצל עצי חרוב.

אנדרטת התזמורת האדומה

האנדרטה, הבנויה כקיר הנצחה, מנציחה את ה"תזמורת האדומה" – שם קוד לרשת ביון של הצבא הסובייטי, שפעלה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. ברשת פעלו יהודים רבים ובהם מפקדה, ליאופולד טרפר. 
מצפור שער הגיא - רחבת תצפית מעניקה מבט מרהיב על שער הגיא.

הרחבה נוצרה מהשפכים שנערמו כאן בעקבות פריצת הכביש המהיר לירושלים, לפני מלחמת ששת הימים, כשלטרון היתה עוד בידי הירדנים. עתה מוצב כאן אתר הנצחה לגדוד החמישי של הפלמ"ח (גדוד שער הגיא), שתפקידו העיקרי בראשית מלחמת העצמאות היה לאבטח את הדרך לירושלים. מאוחר יותר השתתף הגדוד בקרבות בירושלים ובסביבתה. הגדוד איבד בקרבות כ-120 מלוחמיו.

גילוי דרך בורמה

על גילויה של דרך בורמה נפוצו מיתוסים רבים. הצורך בדרך החל ב-18 במאי 1948. באותו זמן סיים הלגיון הערבי את היערכותו בגזרת לטרון וחסם את הכביש בין לטרון לשער-הגיא. כך החל המצור על ירושלים וכבר אז החלו החיפושים אחר תוואי דרך שעוקף את לטרון אל מעלה הכביש לירושלים.

כשבוע אחר כך כבשה חטיבת "הראל" את הכפרים הערבים בית-ג'יז ובית סוסין, מדרום ללטרון. בליל 30-29 במאי 1948, בעיצומה של המתקפה על לטרון במסגרת מבצע בן-נון ב', נפגשו במרומי רכס בית-סוסין שני ג'יפים של חטיבת "הראל". אחד יצא מקרית-ענבים לעבר חולדה בנתיב התלול בעקבות סיירים שעברו בו ברגל לילות אחדים קודם לכן. הג'יפ השני עשה את דרכו בכיוון ההפוך. על התואר "מגלה דרך בורמה" מתחרים רבים. לדעתו של זיו ראויים לתואר עמוס חורב וגבריאל רפפורט ("גברוש").

השם דרך בורמה

אנשי חטיבת "הראל", מגלי הדרך, כינו אותה "דרך הראל", או "נתיב הג'יפים". אנשי חטיבה "שבע", שהכשירו את הדרך, קראו לה "דרך שבע". בסופו של דבר התקבע הכינוי שהעניק לדרך העיתונאי האמריקאי קנת בילבי, שסיקר את מלחמת העצמאות.

דרך בורמה המקורית נסללה במלחמת העולם השנייה על ידי כוחות בנות הברית, כדי לעקוף את הדרך הראשית, שהייתה בידי היפנים. בכינוי הזה, כך גילה יהודה זיו את אוזנינו, השתמשו במלחמת העצמאות לכנות כל דרך עוקפת והוא מונה לפחות 12  דרכי בורמה נוספות ובהן דרך בורמה של קאוקג'י' בגבול הצפון, דרך בורמה של הלגיון הערבי בין עִמְוָאס ליָאלוּ (כיום פארק איילון), שלא לדבר על כינויה של פרצה בגדר המחנה, שדרכה מתגנבים אל מחוצה לו בלי "פס"...

פינת הדרכה מוסא אשד

משה אשד (וסרמן, 1926–2007)), שנודע בכינוי "מוסא", התגייס בגיל 16 לחיל השדה (חי"ש) של תל אביב. בתש"ח הוא לחם בגדוד 54 של גבעתי, השתתף במבצע נחשון להבקעת הדרך לירושלים הנצורה וליווה שיירות לבירה.

על פי המסופר, הוא ושלושה מחבריו יצאו ב-28 במאי מירושלים הנצורה לעבר תל אביב, בתוואי שדרך בורמה נפרצה בו מאוחר יותר. הוא נמנה עם מקימי פלוגת שועלי שמשון המפורסמת ובקיץ 1949 השתתף בצוות הדיונים לקביעת הגבול בין ישראל לירדן באזור בית גוברין. אחרי שהשתחרר מצה"ל הקים חברת תיירות משלו והשקיע רבות בהנצחת מורי דרך שהלכו לעולמם.

 

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק, ארכיון הצילומים של קק"ל | מפה: נגה מזרחי" | עודכן בתאריך: מרץ 2025