גם הקטע החדש של כביש עוקף באר שבע (כביש 40), החוצה את הגבעות באכזריות לשניים, אינו תורם לשיפור חינו של האזור. יער דודאים הצעיר יחסית, שנטעה קק"ל על פני חלק מהשטח, אין בכוחו לשנות את היחס למקום.
התמונה משתנה לחלוטין בחודשים פברואר ומארס. גבעות גורל לובשות שלמה ירוקה, משובצת בפרחים ססגוניים. כאן עולה ופורח האירוס השחום, מהפרחים היפים והנדירים בארצנו, סיבה מספקת לצלייני הפרחים לעלות לכאן לרגל.

גבעות גורל – השלוחות הדרומיות של שפלת יהודה – משתפלות לדרום-מערב ונוחתות בבקעת באר שבע. האזור, חלק מגבעות להב, זכה לשם רשמי משלו. אין לייחס לשם היומרני של הגבעות משמעות יתרה. זוהי הצורה העברית שבחרה ועדת השמות למקום, המתייחסת לשלוחה שנקראה בעבר טוויל אבו ג'רוואל, כנראה על שם משפחה בדווית שהתגוררה במקום.

הגבעות מתנשאות לרום של 300­-500 מ'. מדרונותיהן מתונים מאוד, תכונה המאפיינת גבעות הבנויות סלעי קִרטון רכים, שמתמוגגות בקלות במי הגשמים. הגבעות דומות למדי זו לזו, תכונה שכנראה מתסכלת את החיילים הרבים שעורכים כאן אימוני ניווטים.

ארכיאולוגים זיהו בגבעות שרידי יישובים שראשיתם בתקופה הפליאוליתית. בפסגה הגבוהה ביותר (503 מ') נמצאים שרידי מצודת פחר, מצודה מהתקופה הישראלית (מאה 9 לפנה"ס) שתפקדה גם מאוחר יותר, בתקופה ההלניסטית ובתקופה הערבית הקדומה. בתקופה הביזנטית התקיימו באזור חוות רבות, כנראה עונתיות, שהמשיכו לפעול גם בתקופה הערבית הקדומה.

ברשימה זו נתאר כמה מן הצמחים הבולטים שפוגשים בהם ליד מקום החניה.

אירוס שחום נמנה עם בני קבוצת אירוסים המכונה "אירוסי ההיכל". הכינוי מביא לידי ביטוי את יופיים הרב של הפרחים. הצמח מצמיח עלים זקופים וגבעולי פריחה בגובה של כ-40 ס"מ. הפרח גדול ויפה. קוטרו כ-8 ס"מ, גובהו גדול מרוחבו, וצבעו משתנה מחום כהה, כמעט שחור, לסגול כהה ולארגמן.

אירוס שחום צומח במדרונות קִרטון קשה וגיר בספר המדבר. הוא צומח בדרום הגולן, בהרי הגלעד שבירדן, בגבול מדבר יהודה (נחל תקוע ותל ערד) ובמדבר שומרון (נחל מכוך ונחל עוג'ה). במקומות הנמוכים, כגון גבעות גורל, פורח אירוס שחום בתחילת מארס ובמקומות הרמים יותר בסוף החודש. בדרום אזור התפוצה שלו, בבקעת ערד, הופך האירוס השחום דומה יותר לאירוס ירוחם. הפרחים נעשים קטנים יותר והעלים מקבלים את צורת הקשת האופיינית לאירוס ירוחם.

כדי לשמור על השטח ממליצים המומחים לשמירת הטבע שלא לאפשר במקום רעייה חזקה ולהותיר את השטח ללא עצים.

אירוס שחום. צילום: יעקב שקולניק

בן שיח הפורח בין פברואר למאי בפריחה כחולה, שהופכת עם הזדקנות הפרח לסגולה. שינוי צבע הפריחה מאפיין מינים רבים מבני משפחת הזיפנים, שהאלקנה נמנית עמה. אלקנה סמורה נפוצה בבתות ספר ים תיכוניות בקרקעות קִרטון גירניות. הזרעים מצוידים בתוספת שומנית שנאכלת על ידי נמלים, ובתמורה למזון העשיר מפיצות הנמלים את הזרעים. משורש הצמח מכינים צבע אדום דומה לחינה, ומכאן שמו.


אלקנה סמורה. צילום: יעקב שקולניק

צבעוני ההרים הוא צמח בצל המצמיח פרחים מהיפים בארצנו. בחודש מארס ממלאים את גבעות גורל צבעונים לאין מספר. הפרח, בעל צורת הגביע, משלב צבע אדום אש, שלפעמים נמוג מעט לגוון צהוב-כתום. בבסיס ששת עלי העטיף נמצאים בדרך כלל כתמים בצבע שחור עז.

הבצל של הצבעוני הוא חד שנתי. כאשר הוא מתרוקן, צומח במקומו בצל חדש. הצבעוני מצמיח בדרך כלל שלושה עלים בעלי סלסול אופייני. הפרח שופע אבקה הנאכלת בתאווה על ידי חיפושיות שנמשכות לצבע האדום של הפרח.

עוד צמח מפתיע ביופיו האופייני לגבעות גורל. הגבעולים, העלים ועלי הגביע מכוסים זיפים דוקרניים. מתוך עלי הגביע משתלשל פרח גלילי בצבע צהוב.


סומקן דוקרני. צילום: יעקב שקולניק

עכובית הגלגל היא צמח עשבוני רב-שנתי הנמנה עם "צמחי הגלגל" – צמחים שגופם מתייבש לשלד קשיח, עליהם הופכים למעין מפרשים והם מתגלגלים ברוח ומפיצים את הזרעים. צמחים כאלה אופייניים לבתות הספר – שטחים פתוחים וחסרי מכשולים טבעיים שהצמחים יכולים להתגלגל בהם ללא מפריע למרחקים גדולים. ייתכן שזהו הגלגל הנזכר בנבואת ישעיהו: "... כמוץ הרים לפני רוח וכגלגל לפני סופה" (ישעיהו יז, יג).

העכובית פורחת באביב וכמו שאר בני משפחת המורכבים מצמיחה קרקפת ובה פרחים צינוריים בצבע צהוב בהיר מבפנים ואדמדם מבחוץ. העכובית גדלה כמעט בכל חלקי הארץ אך בכל זאת היא צמח מוגן. העלים הצעירים והקרקפות הצעירות נאכלים, וקטיף פרוע העמיד את הצמח בסכנת הכחדה בישראל.


עכובית הגלגל. צילום: יעקב שקולניק

צהרון מצוי, שנקרא בעבר אירוס מצוי, ידוע בתכונתו לפרוח משעות הצהריים. הבוטנאים החליטו להדיח אותו מהסוג אירוס משום שיש לו פקעת ולא בצל או קנה כמו לאירוס מן השורה. גבעול הפריחה מצמיח פרחים אחדים הפורחים מלמעלה למטה, יום אחר יום. הפרחים יפים, בעלי צבע כחול-סגול עמוק, וקוטרם כ-4 ס"מ. לפרח שישה עלי עטיף המסודרים בשני דורים. שלושת עלי העטיף החיצוניים צבועים בכתם בהיר ובפס צהוב המורה לחרקים את הדרך אל הצופנים.


צהרון מצוי. צילום: יעקב שקולניק

מי שירחיק נדוד בגבעות גורל אל שטחי היער, יגלה שיח בעל עלים צרים וארוכים. זוהי שיטה מחטנית, שיח גדול שנטעה קק"ל ביער דודאים. קל לזהות כבר מרחוק את צורתו הכדורית. מוצא השיטה המחטנית הוא האזורים היובשניים של מערב אוסטרליה, שם היא צומחת בערוצים הזוכים לשיטפונות. כיאה לשיטים אוסטרליות, העלים אינם מנוצים. במקום זאת התפתחה פטוטרת העלה למחט דמוית עלה (פילוד), שאורכה עשוי להגיע לעשרה ס"מ ואף יותר ורוחבה כ-1.5 ס"מ.

השיטה המחטנית פורחת באביב בתפרחות צהובות כדוריות. עיקר הצבע הצהוב הוא תרומתם של האבקנים. הפירות שמתפתחים מהפרחים הם תרמילים באורך של 10­-15 ס"מ וברוחב של עד שני ס"מ.

בישראל נוטעים את השיח כצמח כיסוי באזורים המדבריים של הארץ. הצמח משמש פעמים רבות למניעת סחף קרקע.


שיטה מחטנית. צילום: יעקב שקולניק

כביש 40, כ-700 מ' ממזרח לצומת גורל וכ-250 מ' ממזרח לגשר הכביש מעל מסילת הברזל לבאר שבע. הכניסה אפשרית לבאים מכיוון מזרח לעבר צומת גורל. בדרך כלל מתנוסס כאן כרזה של קק"ל המכריזה על הכניסה ליער דודאים. חונים ברחבת החניה הגדולה הצמודה לכביש.

אורך המסלול הרגלי: 0.5 ק"מ.
המסלול מעגלי
מפה: מפת טיולים וסימון שבילים דרום השפלה ושולי הר חברון (גיליון מס' 12).

כתב וצילם: יעקב שקולניק
עלה בתאריך 6.3.2019