אמאוס
אמאוס נזכרה לראשונה בספר מקבים א', בתיאור הקרב שהתחולל בשנת 165 לפנה"ס. כאן חנה אז מחנה הצבא של הממלכה הסלאוקית. יהודה המכבי תקף את המחנה בהפתעה, לאחר שפיתה את ניקנור הסלאוקי לצאת בראש צבאו ולחפש אחריו. בימי החשמונאים נעשתה אמאוס עיירה יהודית שנקראה חמת, או חמתא בארמית, על שם מעיין מים חמים שנבע בה. שם זה הפך ביוונית לאמאוס.
בימי המרד הראשון ברומאים הציב גם המצביא הרומאי אספסיאנוס את מחנהו באמאוס. בתקופה הרומית שונה שם העיר לניקופוליס והיא התפרסמה בבית המרחץ שנבנה בה. על פי המדרש, התנא רבי אלעזר בן ערך, תלמידו של רבי יוחנן בן זכאי, עבר להתגורר באמאוס. הרב, שנודע בכינוי "כמעיין המתגבר", שכח באמאוס את תלמודו, אך חכמים התפללו עליו ותורתו חזרה אליו.
במאה ה-4 התגברה השפעת הנצרות בעיר. המסורת הנוצרית החלה לזהות את אמאוס עם המקום שישו, לאחר שקם לתחייה, פגש בו שניים מתלמידיו. למעיין שנבע בקרבת העיר ייחסו סגולות מרפא.
בשנת 638 כבשו הערבים את אמאוס, והעיר הפכה לבירת מחוז פלסטין עד שנבנתה רמלה. שנה אחר כך פרצה באמאוס מגפת דבר קשה שבה מצא את מותו מפקד הכוח המוסלמי שיח' עוביד. על פי המסורת המוסלמית, הוא נקבר במקום שבו נמצאים כיום שרידי בית מרחץ מהתקופה הרומית, ליד הכניסה לפארק איילון-קנדה. בעקבות המגפה ננטשה העיר.
הצלבנים בנו כנסייה על שרידיה של הכנסייה הביזנטית (מחוץ לפארק איילון-קנדה), ובתקופה זו נוסד הכפר הערבי עמואס, ששמר על צליל השם אמאוס. בשנת 1879 קנו נזירות כרמליתיות חלקה מהכפר הערבי עמואס, ובשנות ה-30 של המאה ה-20 ייסדו במקום נזירי מסדר "אבות הלב הקדוש של בית-ארם" מנזר משלהם המוכר בשם בית השלום.
במלחמת ששת הימים השתלט צה"ל על אזור לטרון ועל ארבעת הכפרים שהיו בו – עמואס, יאלו, בית נובא ודיר איוב. בפארק איילון-קנדה השתמרו בוסתני הכפרים.