הכניסה לפארק יצחק נבון ירוחם נמצאת במעגל התנועה בכניסה לירוחם (כביש 204).

השכם בבוקר, ברוב ימי שישי המופיעים בלוח השנה, תוכלו לגלות שולחן קטן בצל העצים ומסביבו כמה אנשים עסוקים מאוד. אלה הם אנשי דוכיפת – מרכז הצפרות והאקולוגיה הפועל בירוחם. פגשנו שם את אביחי אלמו, תלמיד תיכון שנדלק על תחום הצפרות; את יורם צביק, מנהל המרכז; ואת בתו אלה צביק, שגֶן הצפרות כנראה כבר זורם בדמה.
שמענו על עולם העופות העשיר של אגמון החולה קק"ל, על מרכז הצפרות באילת ואפילו על עוד מקום אחד או שניים, אבל ירוחם? מה לירוחם ולציפורים? יורם צביק, מנהל המרכז, מסביר: "מאז שהאגם נוצר וקרן קימת לישראל נטעה סביבו, הפך פארק יצחק נבון ירוחם לנווה מדבר. יש כאן שפע של מים מתוקים במשך כל השנה, עצים שמייצרים צוף ופירות ושפע חרקים. כל אלה מושכים אליהם מגוון עשיר של עופות, ובמספרים גדולים. פארק יצחק נבון ירוחם הפך לאתר חניה בעל חשיבות רבה לציפורים נודדות. חשיבותו של המקום עולה לאור הפיתוח הרב בארץ המצמצם מאוד את בתי הגידול הטבעיים. יפה שכאן האדם התגייס לפצות ולהשיב חוב גדול לטבע".
וכאן הדהים אותנו יורם צביק בנתון בלתי-צפוי. כשהוא אומר מגוון גדול של ציפורים, הוא מתכוון ללא פחות מ-270 (!) מיני עופות שנצפו בפארק ובסביבתו. ככה זה כאשר במקום אחד מבלים גם עופות מדבר, גם עופות מים וגם ציפורי שיר שגילו אתר חניה מפנק לבלות בו במהלך מסלול הנדידה הארוך והמפרך שלהם. "אם קק"ל תמשיך לגוון את היער ולנטוע בו עצי בוסתן ועצים שיאריכו את עונת הפריחה, יש לשער שמגוון המינים בפארק יגדל אף יותר", אומר יורם צביק.
בפארק יצחק נבון ירוחם נצפו כמה מיני ציפורים נדירים במיוחד, שהפכו מיד למגה-סלבים. צפרים מרחבי הארץ כולה באו לירוחם כדי לצפות בחרגולן מנומר, בעלווית כהה ובדוחל שחור – ציפור יפהפייה המזדמנת לישראל רק לעתים נדירות ביותר. באגם אפשר גם לראות פורפיריה ("תרנגולת אגם"), ציפור מרהיבת עין בצבעיה הכחולים.
מנגד, באופן מוזר לא התגלו בפארק עופות מטובעים ממדינות אחרות. השנה מסתמן אולי ראשיתו של שינוי. "בתחילת ספטמבר 2014, אחרי 12,700 לכידות של עופות, מצאנו סבכי טוחנים שטובע בשוודיה. הסבכי טֻבַּע 40 יום לפני שהגיע לירוחם, לאחר מסע פלאים של 3,191 ק"מ.

המעקב אחר ציפורי השיר הקטנות נעשה באמצעות לכידתן ברשתות מיוחדות, הנפרשות השכם בבוקר, ובדיקתן כמה פעמים במשך שעות הבוקר. מפעם לפעם ניגשים לרשתות, אוספים את הציפורים שנלכדות ונושאים אותן בשקיות בד אל תחנת הטיבוע.
לאחר איסוף "השלל" שבים לשולחן הקטן של תחנת הטיבוע. כאן בודקים, בין השאר, את מין הציפור, עונדים לה טבעת מידע, מעריכים את גילה ושוקלים אותה. כל מי שחרד לשלומן של הציפורים יכול להירגע. אם הדבר נעשה בידי מי שהוסמך לכך, לא קורה לעופות דבר. אדרבא, המידע שנאסף יכול רק להועיל להן.
מרכז הצפרות דוכיפת משתתף במחקר שבו מנסים לבדוק את קצב ההתאוששות של עופות ב"תחנות התדלוק" שלהן לאורך מסלול הנדידה. אחד הכלים לכך הוא מדידת המשקל של עופות שנלכדים באותו מקום יותר מפעם אחת.
"אנחנו סבורים שבתחנת עצירה שבה יש מים, הציפורים מעכלות את המזון בצורה יעילה יותר, ולכן גם עולות במשקל במהירות רבה יחסית", אומר יורם צביק. "ככל שהעוף מתאושש במהירות רבה יותר, הוא ממהר להמשיך בנדידה אל היעד. אם הציפור לא מצליחה להתאושש, היא עשויה להישאר כאן כמה שבועות ואפילו כל החורף".
הפעילות סביב השולחן הקטן מזכירה קצת את הפגייה בבית חולים תל השומר. אביחי מניח חנקן אדום גב בצנצנת ושוקל אותו. "לפני 3 ימים הוא שקל 24.2 ג' ועכשיו רק 23.2 ג'", אומר יורם צביק בדאגה. "הוא איבד ממשקלו, כנראה לא מצא הרבה מזון".
עלווית אפורה נתפסה 3 פעמים תוך שבועיים. בפעם הראשונה שקלה 7.2 ג'. אחרי יומיים 7.3 ג' ואחרי 11 ימים נוספים – 8.8 ג'. משמעות הדבר היא שבמשך הבילוי בפארק יצחק נבון ירוחם הוסיפה העלווית כ-20% למשקלה ועדיין בחרה להישאר ולנוח. הנתון הזה ממחיש את המאמץ האדיר שיצורים כה קטנים צריכים להשקיע במלחמת ההישרדות שלהם על קיומם. יש להניח שאלמלא פארק יצחק נבון ירוחם, רבים מן העופות שנקלעו אליו היו מגיעים לתשישות רבה והיו נטרפים בדרך.