עץ הרימון

צילום: יעקב שקולניק
עץ הרימון מעניק פירות מרהיבים ביופיים, שעיטרו בעבר את בית המקדש ובימינו מקשטים כל סוכה ראויה לשמה.
"עץ הרימון נתן ריחו, מים המלח עד יריחו", מספר אחד השירים המפורסמים שלנו. ועכשיו לכמה בעיות ששורה זו מציבה. ראשית, אם נודה באמת, הרימון הוא שיח יותר מאשר עץ. בדרך כלל, אם מניחים לעץ לנפשו ואף אם גוזמים אותו כדי לעצב לו גזע אחד, עץ הרימון מתעקש לפתח לו גזעים מרובים כאחד השיחים מן השורה.

שנית, אף שרחרחנו בעיניים עצומות ובכוונת מכוון כמה עצי רימון, לא חשנו בריח יוצא דופן הנודף מהם. ואם אנחנו ממשיכים במסכת מגמת הקטנוניות הצייקנית שלנו הלאה, יש לנו גם טענות מלוא הטנא לניסיון המוזר להרשים אותנו במרחק שבין ים המלח ליריחו.

ובכל זאת, אנחנו שרים יותר מ-70 שנה את השיר "עץ הרימון", יצירתם של יעקב אורלנד ושל ידידיה אדמון. בצדק, זה יופי של שיר.

מי אתה, עץ הרימון?

הרימון (Punica granatum) הוא שיח גדול, או עץ קטן, שצמרתו מגיעה בדרך לכלל לגובה של 7 מ' לכל היותר. נראה כי מוצא צורת הבר שלו באירן, באזור שמדרום לים הכספי. המומחים מניחים שהעץ בוית באזור זה כבר באלף השלישי לפנה"ס והוא הגיע לאזורנו לפני כ-4,000 שנה. אף שמקורו אינו כאן, הרימון נחשב לאחד משבעת המינים, עדות להתאזרחותו אצלנו כבר בימי קדם.

בשנים האחרונות חל גידול בשטחי הרימונים בישראל ונראה כי הם משתרעים על כ-5,000 דונם.

כל מי שניסה לקטוף את הפרי נוכח בוודאי לדעת שיש לעשות זאת בזהירות, שכן קצות הענפים מצוידים בחודים דוקרים. עלי העץ נושרים בחורף. הפרחים יפים מאוד. הם בנויים 5 עד 9 עלי כותרת שצבעם כתום-אדום, ודומים בצורתם לכד. אורכם כ-4 ס"מ. עלי הכותרת מגיחים מתוך גביע נוקשה. כאשר הפרי מבשיל, שיני הגביע מעניקים לראש הפרי צורה של כתר.

פרי הרימון

הפרי מרשים מאוד ביופיו. הרימון מייצר פירות כדוריים שקוטרם עד 10 ס"מ, שקליפתם העבה צבועה בקשת הצבעים שבין צהוב לאדום עז. הפרי מכיל מאות זרעים עסיסיים בעלי טעם חמצמץ. הזרעים מסודרים במגורות, שביניהן מפרידים "דפים" דקיקים.

לפרי נודעה חשיבות רבה בימי קדם, לא רק בשל טעמו המיוחד, אלא גם בזכות חיי המדף הארוכים שלו. גם לקליפת הרימון נודעה בימי קדם חשיבות כלכלית. מקליפת הרימון הפיקו צבע לצביעת בגדים וכן דיו משובח, שמחזיק זמן רב. במים שבישלו בהם קליפת רימון השתמשו כשיקוי נגד שלשול ותולעי בטן.

גם בימינו מייחסים לפרי תכונות רפואיות. בפרסומים מדעיים רבים נכתב שפרי הרימון מכיל חומרים המכונים פּוּניקַ‏לאגינים (שם שנגזר משמו המדעי של הרימון), המשמשים מקור לחומר נוגד חמצון שעשוי לעכב התפתחות של תאים סרטניים בכמה סוגי סרטן. ייתכן שלמחקרים אלה יש קשר לגידול במטעי הרימונים בעולם.

הפרי משמש למאכל כמו שהוא, כתוספת לסלטים ולמאכלים שונים ולהכנת משקה אלכוהולי. בקיוסקים המגישים מיצים טבעיים, שמור מקום של כבוד למיץ הרימונים. אגב, המיץ מכתים את הבגדים ואת הידיים. הפרי משמש גם לקישוט, בעיקר בסוכות, מועד ההבשלה של הרימונים.

הרימון בתרבות ישראל

בתרבות היהודית הרימון מסמל ברכה, שפע, יופי וחוכמה: "כפלח הרימון רקתך מבעדת לצמתך", מתפייט משורר שיר השירים (שיר השירים ד' 3). בבית המקדש הראשון עיטרו רימוני נחושת את השבכות שכיסו את כותרות העמודים: "ואת הרימונים ארבע מאות לשתי השבכות..." (מלכים א' ז' 42). שולי המעיל של הכהן הגדול היו מעוטרים גם הם ברימוני תכלת וארגמן (שמות כ"ח 33).

עיטורי רימונים מגולפים נמצאו בבתי כנסת עתיקים, במטבעות ובפסיפסים קדומים. מקומות רבים נקראים בתנ"ך על שם הרימון, כגון רימון בנחלת שבט שמעון (יהושע י"ט 7) וסלע רימון בנחלת שבט בנימין (שופטים כ' 47).

מקומות עם רימונים

מטעי רימונים רבים נמצאים ברחבי הארץ, מהגליל ועד צפון הנגב. לא נוכל להפנות את הקוראים אליהם, משום שמדובר בשטחים פרטיים. מכל מקום, גם ביערות קק"ל נותרו עצי רימון ואתם יכולים לנסות לגלות אותם תוך כדי טיול בעצמכם. להלן כמה מקומות מומלצים, כפי שמסר לנו סוהיל זיידן, מנהל מדור מטעים, חורש טבעי ומרעה באגף הייעור של קק"ל.

נחל חרוד

נטיעות עצי בוסתן ובהם רימונים לאורך הנחל. הדרך עבירה לכל רכב. ניתן לנסוע ברכב פרטי מעפולה (רחוב קהילת ציון), ולהגיע עד בית שאן.

פארק איילון (קנדה)

עצי בוסתן קיימים ליד תל איילון ובעמק המעיינות. גישה מכביש 3, כקילומטר מצפון לצומת לטרון.

פארק אדמית

עצי בוסתן בלב הפארק. הכניסה לפארק מכביש 8993, מעט לפני הכניסה לקיבוץ אדמית.

קרדיטים

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק
מידע מקצועי: סוהיל זיידן, מנהל תחום מטעים, חורש טבעי ומרעה, קק"ל
תאריך פרסום: 1.9.2013

הוראות התנהגות ובטיחות למטיילים

בטרם יציאה לטיול, מומלץ לעיין בדיווחים ולהתעדכן במידע הנוגע לאתר או למסלול בו אתם מתעתדים לבקר.