פחות מוכרת אולי היא בעיית זיהום האוויר בערי הודו. על פי דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, ערי הודו הן מהערים המזוהמות בעולם, וכמות החלקיקים הממוצעת בניו-דלהי גבוהה פי שלושה מזו בבייג'ין. קחו למשל את חודש ינואר 2014, אז שלטונות בייג'ין התריעו על סכנה בריאותית חריגה ואף סגרו כמה דרכים מהירות לצמצום הזיהום מתחבורה, בשעה שבניו-דלהי שבהודו התעלמו מזיהום אוויר שהיה ברמה גבוהה משמעותית יותר.
ובינתיים זיהום האוויר גובה את מחירו, והודו נושאת בתואר המפוקפק של המובילה העולמית בשיעור
מקרי המוות עקב מחלות ריאה כרוניות (לייחוס, פי שניים מסין ופי שבעה מישראל). להיבט הבריאותי יש גם מחיר כלכלי ואכן במחקרים בארצות הברית וגם בישראל (במסגרת גיבוש התכנית הלאומית למניעה ולצמצום של זיהום באוויר בישראל) חישבו ומצאו כי העלות הכלכלית של צמצום הזיהומים בטלה ביחס לחיסכון הכלכלי בתקציבי הבריאות.
המצב בהודו מטריד במיוחד כיוון שצריכת האנרגיה לנפש עדיין קטנה שם משמעותית מאשר בסין (קל וחומר בעולם המערבי) ורבים (כ-400 מיליון) הם נטולי חשמל לגמרי. הודו לבטח תגדיל את צריכת האנרגיה שלה בשנים הקרובות, ואם היא תלך בדרך הפחמן, כפי שעשתה סין, יהיו לכך השלכות הרות גורל לכלל אזרחיה, כמו גם לכל תושבי העולם בהיבט האצת ההתחממות הגלובלית. יש לברך אפוא את ראש הממשלה החדש של הודו נרנדרה מודי (Narendra Modi), שמתכוון
להתבסס על אנרגיה מהשמש בצמיחה האנרגטית המחויבת במדינתו, ואת ממשל הנשיא אובמה, שהתחייב לאחרונה לסייע להודו במימון רכישת טכנולוגיות אנרגיה נקייה מארצות הברית בהיקף של מיליארד דולר.
אצלנו בישראל מצב זיהום האוויר טוב יחסית ואף משתפר, כפי שאפשר ללמוד מ
האתר העשיר של המשרד להגנת הסביבה.
אבל יש עוד כברת דרך לעבור: עיינו ערך אותו דו"ח של ארגון הבריאות העולמי, וגם למבקר המדינה היה מה
להעיר בעניין. מדי מוצאי יום הכיפורים
מתפרסמים נתונים המצביעים עד כמה זיהום האוויר מתחבורה היה אפסי במהלך היום – בעולם אוטופי זה היה המצב מדי יום ביומו…