במקומות רבים בעולם, ובכללם ישראל, משק האנרגיה של תחילת המאה ה-21 מתבסס יותר ויותר על גז טבעי, ופחות על דלק ממקורות פוסיליים (נפט, פחם). התועלות רבות: רמת זיהום אוויר נמוכה יותר, עלות הפקת אנרגיה זולה יותר, תרומה קטנה יותר להתחממות הגלובלית, ובמקרה של ישראל ומדינות נוספות בעלות מאגרי גז טבעי, ובהן ארצות הברית – עצמאות אנרגטית רבה יותר, על כל המשמעות הפוליטית הבינלאומית שבדבר.
עם זאת מומחי אנרגיה ואקלים יודעים שהמעבר לגז הטבעי לא יכול להיות פתרון למשבר האקלים. בסופו של דבר, גז טבעי הוא דלק המבוסס על פחמן, ושריפתו משחררת גזי חממה לאטמוספרה. גז החממה העיקרי הוא פחמן דו חמצני – CO2 – ו
שריפת גז טבעי מייצרת כחצי מכמות הפחמן הדו חמצני בהשוואה לשריפת פחם. הכמות אמנם קטנה יותר, אבל בסופו של דבר גם לכך יהיה אפקט מצטבר; לכן התפיסה המקובלת היא שהמעבר לגז טבעי הוא פתרון ביניים, והשימוש בו נועד להרוויח זמן עד שמקורות אנרגיה נקיים מפחמן (רוח, שמש ועוד) יפותחו עוד והשימוש בהם יוזל במידה רבה.
מתברר שהתמונה מורכבת עוד יותר, ויש המפקפקים אף בתרומתו של הגז הטבעי להאטת ההתחממות הגלובלית. מילות המפתח הן דליפת גז מתאן. מתאן הוא גז חממה שונה מפחמן דו חמצני – השפעתו המיידית גבוהה עשרת מונים, אבל הוא דועך באטמוספרה במהירות, תוך שנים, בהשוואה לפחמן דו חמצני שהשפעתו ניכרת במשך מאות שנים. מתאן משתחרר לאטמוספרה בדרכים שונות (זוכרים את הכתבה שלנו על
שחרור המתאן מערבות סיביר?), ומה שחשוב לענייננו הפעם הוא שמתאן דולף גם בשלבים שונים של הפקת הגז הטבעי, שינועו ושריפתו.
מחקר מפורט שנערך באוניברסיטת ברקלי חישב ומצא כי בראייה של השפעת האדם על התחממות כדור הארץ בעשרים השנים הקרובות, שיעור דליפת מתאן של כ-5% הופך את ההשפעה השלילית של הגז הטבעי לזהה לזו של פחם (כדי שההשפעה השלילית של תחנת כוח מפחם תהיה זהה לזו של תחנת כוח מגז טבעי לאורך 100 שנות פעילות, שיעור הדליפה צריך להיות יותר מ-9%; אבל פרק הזמן הזה הוא ממושך מדי, אם ברצוננו לעצור את ההתחממות הגלובלית לפני שיהיה מאוחר מדי). ומה המצב בפועל? לפי מקורות שונים שמצטט המחקר שיעור הדליפה הנוכחי בארצות הברית הוא 4%-1.5%, ולכן גז טבעי עדיין עדיף מפחם, אולם במידה פחותה מכפי שנהוג לחשוב.
כדי להוסיף עוד זווית לסיפור, נציין כי מדידות מהחלל של דליפות מתאן מזהות ריכוז חריג דווקא באזור מפגש המדינות אריזונה, יוטה, קולורדו וניו-מקסיקו, אזור המשופע במכרות פחם. כלומר, מתאן משתחרר מהקרקע גם בתהליך הפקת הפחם, מה שמגדיל את היתרון של הגז הטבעי. עם זאת, מתברר שמתאן ממשיך לדלוף מבארות גז גם לאחר שתם השימוש בבאר. בקיצור, לא גז ובטח שלא פחם עושים טוב לסביבה ולאנושות לאורך זמן…
לסיכום:
- תחנות כוח המפיקות אנרגיה מגז טבעי מזהמות את האוויר פחות בהשוואה לתחנות המבוססות על פחם ודלקים פוסיליים אחרים.
- גז טבעי משחרר פחות גזי חממה מפחם, ולכן השימוש בו מקטין את קצב התחממות כדור הארץ, אבל מידת השינוי תלויה בשיעור הדליפה של גז מתאן. בהתחשב בשיעור הדליפה הנוכחי בארצות הברית יש לגז הטבעי יתרון על פחם, אך היתרון קטן מכפי שמקובל לחשוב.
- חשוב לפעול להקטנת שיעור הדליפות של גז מתאן בתעשיית האנרגיה כולה (ומתברר שאפשר).
- והחשוב מכול – גז טבעי אינו פתרון למשבר האקלים. כדי לעצור את ההתחממות הגלובלית, מקורות האנרגיה העיקריים של האנושות חייבים להשתנות בהדרגה למקורות שאינם משחררים גזי חממה כלל (שמש, רוח ועוד).
ורגע לפני סיום: מה קורה אצלנו? גם ישראל, כידוע, היא בעיצומה של מהפכת הגז הטבעי, בין השאר בזכות שדות הגז הנרחבים שהתגלו מול חופי ארצנו. חלקנו בתמונת האנרגיה העולמית קטן, אבל חשוב שגם אנו נתרום את חלקנו ונעשה את המיטב כדי למנוע או לפחות לצמצם דליפות גז מתאן בשרשרת הייצור מקידוח הגז ועד תחנת הכוח. בנוסף לכך חשוב שנזכור כי בתכנון משק האנרגיה שלנו, גז טבעי איננו פתרון טבעי ירוק ונקי למשבר האקלים, וכי על פי כל מומחי האקלים נצטרך כולנו כבר במהלך המאה הנוכחית לעבור למקורות אנרגיה חלופיים.