לפני כ-70 שנה לא היו מדוזות בים התיכון. היום – כפי שרובנו מרגישים על בשרנו – קשה להתחמק מהן. לפני כ-30 שנה לא היו תוכי הדררה הירוקים נפוצים בישראל, אבל היום קשה לפספס אותם וניתן להבחין בהם מהצפון ועד באר שבע. לפני כעשר שנים לא האמינו שתגיע לפה נמלת האש הקטנה – אך עם הזמן גילינו ש"זו הקטנה – גדולה תהיה". צמחים ובעלי חיים רבים פלשו לישראל והשפיעו על הטבע שלנו באופן משמעותי. בואו נעשה קצת סדר בנושא:
מהו מין פולש? זהו מין שאינו מקומי, אלא כזה שהגיע לארץ – במכוון או בשגגה – על ידי בני האדם. מינים פולשים משפיעים על סביבתם החדשה ומשנים אותה, ובכך מהווים איום על הטבע ועל מגוון המינים המקומי.
איך הם מגיעים לכאן? רבים מהמינים הפולשים הגיעו לארץ על ידי בני האדם בכוונת תחילה, כדי לשמש כצמחי נוי וגינון יפים או כחיות מחמד מקסימות. אלא שעם הזמן יצאו החיות והצמחים מהעיר גם לשטחים הפתוחים ולשמורות הטבע: הצמחים הצליחו להתפשט ולהגיע גם מחוץ לגינות ה"מקוריות" שלהם, וחלק מבעלי החיים ברחו מבעליהם או שוחררו לטבע. לאחר יציאתם לטבע הם החלו להתבסס ולהתפשט באופן עצמאי בשטחים הפתוחים ובשמורות הטבע.
מינים פולשים אחרים הגיעו כמעט במקרה, כשהם "תופסים טרמפ" על גבי סחורות כמו ציוד גינון, אוניות מסע ועוד. עם הזמן הם החלו להתבסס, עד ליצירת אוכלוסיות שלמות. גם המדוזות הגיעו אלינו ממש במקרה, בעקבות פתיחת תעלת סואץ לפני כ-150 שנה; הדררות – אותם תוכים ירוקים ויפים – ברחו מפינות חי; ונמלת האש הגיעה על גבי סחורה שיועדה למשתלות (וכל הנוגעים בדבר לא האמינו במשך שנים שהיא כבר כאן, בארץ).
חשוב לדעת: רק מעטים מהמינים הזרים שורדים בטבע, מתבססים בו ומשפיעים על כל סביבתם. רוב המינים לא שורדים בטבע הישראלי מפני שהם לא מתאימים לאזור. רבים יחיו בארץ כמינים זרים שאינם יוצאים לטבע ואינם פוגעים בו. הסברה היא שמכל אלף מינים זרים שמגיעים לארץ רק אחד יהפוך למין פולש.
רבים טוענים, ובצדק, שלא מעט מהמינים הפולשים הם יפים (הדררות, לדוגמה) ומוסיפים "גיוון" לטבע הישראלי. מה שלא כולם יודעים הוא שהמינים הללו גורמים לנזק כלכלי וסביבתי לכולנו. ההערכות הן שנזקי המינים הפולשים בעולם עולים כ-1.4 טריליון דולר בשנה(!); וגם אצלנו בארץ מינים פולשים פוגעים בתשתיות (קווי חשמל, למשל), בכלכלה, בחקלאות, בתיירות ובבריאות הציבור. כל זאת נוסף על פגיעתם בטבע: המינים הפולשים עלולים לדחוק מינים מקומיים, לעתים אפילו עד לכדי סכנת הכחדה. דוח שגובש השנה עבור המשרד להגנת הסביבה קובע כי טיפול בהתפשטות מיני חי וצומח פולשים יעלה יותר ממיליארד שקל בשנה.
מהי פגיעתם של המינים הפולשים? הנה כמה דוגמאות: המדוזות פוגעות בתחנות כוח, בספינות וכמובן בתיירות החופים. תוכי הדררה פוגעים משמעותית בחקלאות, שכן הם ניזונים מפירות; הם פוגעים גם בקווי החשמל, המשמשים מעין "אתרי מנוחה" ללהקות שלמות. נוסף על כך, הם עלולים לפגוע בציפורים המקומיות – במקומות מסוימים הם דחקו את המינים הישראליים ובעיקר השתלטו על קני הנקרים, שעל הקמתם, כידוע, הנקרים עובדים קשה.
ככלל, במרחב העירוני של שנת 2015 נוכל לפגוש מינים פולשים רבים. אפילו אם נתבונן רק בעופות החיים עמנו בעיר, כשנצא לרחוב לא נוכל להתחמק מלפגוש בדררה קרמר ובמאינה הודית; בחלקים מסוימים של גוש דן נוכל להבחין אפילו בזרזיר בורמזי ובתוכי נזירי ("קוואקר"). נוכחותם של המינים הפולשים – נוסף על הרס נרחב של בתי גידול במה שהיה פעם שולי הערים ותפוצתם העולה של חתולי הרחוב – מפחיתים את כמות ציפורי השיר בתחומי העיר.
גם קק"ל תורמת למאמץ מיגור המינים הפולשים בארץ: מחלקת האקולוגיה ומחלקת היערנות והפיתוח המקצועי באגף הייעור מנחים את המרחבים השונים של קק"ל כיצד לטפל במיני צומח פולשים (מיני שיטה אוסטרליים, פרקינסוניה, אילנתה, אמברוסיה וכו'), ודואגים לשמור על היער ועל החורש שלנו ישראליים.
ולסיכום: מה בכל זאת אפשר לעשות? קשה מאוד למגר מין פולש ולמעשה מדובר בבעיה עולמית, אבל יש כמה צעדים שיכולים להפחית את היקף התופעה: לא לשחרר את חיות המחמד לטבע, ומעבר לכך לדרוש מדיניות פיקוח קפדנית יותר על סחורות בגבולות הארץ; לא פחות חשוב מכך, אפשר לגדל בגינה הפרטית שלנו צמחים מקומיים כדי לעודד את מגוון המינים המקומיים לשוב לסביבה באופן שאינו מושך מינים זרים.
יש לכם רעיונות נוספים? אתם מוזמנים לשתף אותנו כאן בתגובות!