משבר המים בישראל עורר את הצורך בפתרונות פורצי דרך למציאת מקורות מים חלופיים. עשרות מיליוני ממ"ק של מי גשם היורדים בארץ אינם מנוצלים וזורמים לים. יתרה מזו, הרחבת ערי החוף יוצרת רצועת שטח בלתי חדיר המונע חלחול למי התהום בכלל ולאקוויפר החוף בפרט, דבר שעלול להוביל לאורך זמן להפרת המאזן האקולוגי בים (פועל יוצא של מחסור בשטחים לחלחול נגר עירוני, נגר הסוחף עמו חומרים רעילים ומזהמים הנשטפים לחופים וגורמים נזקים עצומים לים ולדגה).
מי התהום, המשמשים בישראל משאב עיקרי למשק המים הלאומי, נמצאים בנסיגה מתמדת באזור מישור החוף (אקוויפר החוף). אי מילוי טבעי, גדילה בצריכת המים בעקבות גידול באוכלוסייה ומיעוט משקעים מתמשך כתוצאה משינויי אקלים גלובליים גורמים כולם לירידת מפלס חמורה. ירידת המפלסים בתורה מפרה את המאזן ההידרולוגי, ומי ים מצליחים לחדור לתוך אקוויפר החוף ולהמליחו באופן בלתי הפיך.
הטכנולוגיה החדשה של הביופילטר, שפותחה בשיתוף אוניברסיטת מונש שבאוסטרליה ובתיאום נציגי קק"ל בארץ ובחו"ל, נבחנת בימים אלו בתיאום רשות המים במטרה להעשיר את משק המים ולהגיע למצב של רגולציה ברמה ארצית.
במה מדובר בעצם? מה שעומד בתשתית הביופילטר הוא טכנולוגיה ירוקה, המתבססת על תהליכים ביולוגיים ופיזיקליים טבעיים וידידותיים לסביבה. המים שמוחדרים לאקוויפר דרך הביופילטר אינם חשופים לאידוי מואץ ועוברים תהליך סינון וטיפול על שכבות קרקע וחול עם תוספים וצמחים, והחיידקים שמתפתחים במקום מסלקים מהמים מזהמים שונים ומתכות כבדות. ולטכנולוגיה החדשה הזו כבר יש גם "קבלות": היא הוכחה מדעית על ידי אוניברסיטת מונש ונוסתה בהצלחה על ידי חברת המים של מלבורן.
העיקרון התיאורטי שעומד בבסיס הביופילטר אמנם מוכר כבר כמה שנים, אבל הנושא קיבל תנופה מעשית גדולה הודות לשיתוף הפעולה הפורה בין קק"ל אוסטרליה לפקולטה להנדסה אזרחית באוניברסיטת מונש. שיתוף פעולה זה הוביל, כאמור, להקמתו של המתקן הניסיוני הראשון מסוגו בישראל.
מערכת הביופילטר הראשונה מסוגה בישראל הוקמה בכפר סבא ב-2010 לצורך ניצול מי הגשמים הנאספים מרחובות העיר והחזרתם לשימוש עירוני. המערכת מבוססת על שילוב של זני צמחים ייחודיים, חיידקים בעלי תיאבון לחומרים המזיקים לאיכות המים ושכבות של חול ואדמה, והיא מסוגלת לקלוט מי נגר (המזוהמים בשאריות דלקים, במתכות כבדות ובחנקות) ולפלוט מים שאיכותם קרובה מאוד לזו של מי שתייה.
המערכת צמודה לשכונת הפארק הירוק בעיר וממוקמת על שטח המיועד להיות פארק עירוני גדול. בקצה השטח עובר צינור הניקוז של מי הגשמים, הנקלטים בכשליש משטחה העירוני של העיר. צינור זה מספק למתקן הביופילטר את המים. מים אלה נבדקים עם כניסתם למערכת מבחינת הרכבם וריכוז המזהמים שבהם, נכנסים לבריכת איגום בנפח של כמה עשרות מטרים קוב ושם מחלחלים דרך שכבות של צמחייה, חיידקים "זוללי מזהמים" וחול אל רשת של צינורות שרשוריים מנוקבים הקולטים את המים. מערכת ניטור נוספת בודקת את איכות המים המטוהרים ומאפשרת את החדרתם בחזרה אל מי התהום באמצעות כמה בארות לא פעילות הנמצאות באזור. את העודפים הבלתי מנוצלים תמשיך המערכת להזרים בחורף אל ערוץ נחל רעננה, שאפיקו צמוד למתקן מצפון לו.
הצלחת הפרויקט הובילה להקמתם של ביופילטרים נוספים ברמלה ובבת ים. הביופילטר החדשים שונים מעט מקודמם: אם בכפר סבא הוצב הביופילטר בשכונה חדשה, ברמלה הוחלט לבחון את יעילותו בקרבת ציר תנועה מרכזי (כביש 40). חשוב לזכור שבניגוד למתקני התפלה שונים, הביופילטר נועד להיבנות בתוך הערים, על איי תנועה או בשטחי פארקים עירוניים. זאת ועוד, הוא מיועד לקלוט כ-90% ממי הנגר בשטח שבו הוא נמצא ויש לו יתרונות רבים: הוא יעיל (וזול) יותר ממתקני התפלה קיימים; צורך פחות אנרגיה; לא תופס שטח רב; ולא גורם רעש. וזה לא הכול: בבת ים תוכל להיבחן השפעתו של הביופילטר על עיר חוף.
שיתוף הפעולה הטרנסאטלנטי נמשך הודות להקמתו של מרכז מחקר ייחודי, שפועלים בו מומחים מהאוניברסיטה העברית, מאוניברסיטת בן גוריון בנגב, מהטכניון ומאוניברסיטת מונש שבמלבורן. "המטרה היא לראות כיצד אפשר ללכוד את מי הגשם בתוך העיר ולנצלם לטובת התושבים", מציין ג'ו קרייצר מקק"ל אוסטרליה, "פיתוח אמצעים טכנולוגיים מתאימים אינו מספיק להשגת המטרה; במקביל לכך יש צורך להעלות את מודעות התושבים לנושא, להשקיע בחינוך ואפילו לקדם חקיקה מתאימה". לדברי קרייצר, קק"ל אוסטרליה תמשיך לקדם את הנושא: "מערכת יחסים טובה מבוססת על תועלת הדדית, ואין ספק שלאוסטרליה יש הרבה מה ללמוד מישראל בנושא של מחזור מים, כך שיש כאן בהחלט מצב שבו כולם יוצאים כשידם על העליונה".
(בתמונה: הביופילטר בכפר סבא; צילום: טניה זיסקינד)