זוכרים את אורן, הגוזל החדש של קרן וישראל, זוג החוויאים המפורסם שלנו (שאחריו אנו עוקבים בחודשים האחרונים גם כאן בבלוג)? אז מבלי ששמנו לב הוא כבר לא כל כך קטן וחוגג 40 יום לקיומו!
כפי שסיפרנו לכם בהתרגשות בכתבה הקודמת, אורן בקע והגיח לעולם בשעות המוקדמות של 20 במאי, כאשר רובנו ישנו שנת ישרים. מאז בקיעתו – כפי שקורה כמעט בכל משפחה שזה עתה התרחבה – הקן רוחש פעילות ואירועים מעניינים. אורן התפתח וגדל במהירות יוצאת דופן, ובשבועות הקרובים הוא עתיד להגיע לשיא גודלו. בינתיים עוד צפויים לו ימים רבים של למידה (ושל צבירת מסה) עד שיוכל לפרוח מהקן. בכתבה הנוכחית – הרביעית בסדרה – נעדכן על ההתפתחויות האחרונות ואף ננסה לענות על כל השאלות שאנו מקבלים
בדף הפייסבוק של הפרויקט.
כפי שצפינו, מאז בקיעתו ועד גיל 30-25 יום זכה אורן לטיפול מסור ולשמירה צמודה של הוריו. במשך רוב שעות היום תפקדה קרן כמטפלת הראשית, אך בשעות הבוקר היה אפשר לראות גם את ישראל תורם את חלקו, מגיע לשמור על אורן (לעתים אף לשלוש שעות) ובכך מאפשר לקרן לחלץ עצמות וכנפיים, לצאת למעוף רענון ולחזור עם ענפים ועם "חומר ירוק" טרי ורענן אל הקן.
לשמירה הצמודה שזכה לה אורן יש כמה מטרות. הראשונה שבהן היא לשמור על טמפרטורת גופו: בימים החמים הצלה עליו קרן מפני השמש ואף שינתה את מיקומה בקן ביחס לשמש המכה; ובשעות צינת הלילה נהגה קרן לכסות את צאצאה בנוצות הפלומה של החזה שלה, ולעתים נראָה כאילו היא עדיין דוגרת. החימום הפסיק בגיל 25 יום, מכיוון שבגילו המתקדם אורן כבר היה מסוגל להתחמם לבד.
המטרה השנייה היא להגן עליו מפני טורפים. גם לדורסים גדולים יש טורפים טבעיים שעלולים לפגוע בהם ואף לטרוף את הגוזלים. עם טורפים אלו נמנים נחשים גדולים המסוגלים לטפס אל הקן, וגם יונק קטן ונחוש בשם דָלָק; אולם הסכנה העיקרית מקננת בצדו האחר של הוואדי ושמה האוח העיטי (Bubo bubo). האוח הוא הגדול והמסיבי שבינשופי ארצנו, והוא מקנן מצוי גם ברחבי שפלת יהודה. עיקר מזונו כולל עופות, זוחלים ויונקים (הקיפודים הם המפורסמים שבהם, וזאת על שום האופן שבו הוא "מקלף" אותם מבפנים ומשאיר את רעמת הקוצים בשטח). במהלך המחקר שערכנו בשנים האחרונות כבר נוכחנו לדעת שהאוח טורף גוזלים ופִּרְחוֹנים של עקבים, עיטים וחוויאים. האוח מגיע בלילה, בשעה שדורסי היום אינם רואים היטב, ו"קוטף" את הגוזלים מקניהם, לעתים ללא מודעותם של הוריהם.
מטרה נוספת היא כמובן האכלה מתמדת. בתחילת חייו זכה אורן לקבל את מזונו בצורת פיסות קטנות שנחתכו על ידי קרן והועברו אליו בעדינות באמצעות מקורה. פיסות הטרף הלכו וגדלו בהדרגה עד ליומו ה-20 (לערך) של הגוזל, אז כבר היה אפשר לראותו בולע נחש שלם לבדו (!), ממש כפי שעושים הוריו. התפריט היומי שלו כולל בין שלושה לחמישה פרטי טרף, כולם ממחלקת הזוחלים. המינים שזוהו עד כה הם צפע ארצישראלי, זעמן שחור, תלום קשקשים מצוי, זעמן מטבעות, זעמן זיתני, ארבע-קו מובהק, שחור ראש שלווני, קמטן החורש, זיקית מובהקת, חרדון מצוי וחומט מנומר (צפוני). המעניין הוא שעדיין לא הובאו פרטי טרף ממחלקת היונקים (בעיקר מכרסמים), כפי ששאר זוגות החוויאים בשפלה נוהגים להביא אל גוזליהם. ייתכן שהמכרסמים הקטנים ניצודים בשדות ונאכלים מיד על ידי ישראל, מכיוון שמשקלם הנמוך איננו מצדיק מעוף ממושך אל הקן. ומה עם הנוזלים? אורן אינו שותה, אך הוא מקבל נוזלים מאכילתם של פרטי הטרף המובאים אליו.
ומה עשה ישראל כל היום בזמן שקרן שמרה על אורן הקטן? אנו מניחים שבמשך רוב שעות היום הוא השקיע את זמנו בציד בשדות, למעט שעות הבוקר והערב, שבהן נח ותצפת על הנעשה מעץ קרוב. לאחר שאורן הגיע לגיל 30-25 יום החלה גם קרן להצטרף אל בן זוגה למסעות הציד. למעשה בגיל זה כבר החל אורן להישאר לבדו בקן לפרקי זמן ממושכים, לעתים לשלוש שעות ואפילו ארבע שעות מלאות!
הזמן שבו אורן נשאר לבדו בקן ממלא תפקיד חשוב בהתפתחותו של אורן: מדובר בזמן שמנוצל לאימוני עמידה יציבה ולשיפור הזקיפות (האימונים החלו סביב גיל 25 יום), למנוחה ובכלל להתבוננות בסביבה ולהסתגלות למצב שבו יימצא בעוד זמן לא רב: לבדו בעולם החי והפראי שמחכה לו ממש מעבר לפינה. הרי בעוד כמה חודשים הוא כבר ייאלץ לעמוד בזכות עצמו, והישגיו יהיו תלויים אך ורק באימוניו ובניסיונו.
ולסיום כמה מילים על הנוצות החדשות של אורן: כבר מגיל 15 יום היה אפשר לראות את הנוצות הכהות הגדלות על גבו ועל כנפיו של הצאצא, ובגיל 30 יום הוא הפך לגוש אפור-חום עם ראש בהיר (שהפך גם הוא לנוצתי לאחר כמה ימים נוספים). תרגילי התעופה יחלו לקראת יומו ה-50 של אורן, והפריחה עצמה צפויה להתרחש בגיל 80-65 יום. אל חשש, אנחנו נמשיך לעדכן אתכם כאן בכל הפרטים החשובים, ואתם כמובן מוזמנים לצפות בשידור החי מהקן בפורטל הצפרות של קק"ל.
הכותב הוא חוקר עופות דורסים (אוניברסיטת תל אביב)