העובדה כי גזי הפליטה שמקורם בכלי הרכב שלנו הם סכנה ברורה ומוחשית לשלומו של כדור הארץ כבר אינה שנויה במחלוקת. מדענים ויזמים בכל העולם עמלים בעשורים האחרונים על פתרונות שיאפשרו לצמצם את השימוש בדלקים מזהמים, ולצד כך לייצר מכוניות שיהיו די אטרקטיביות, אמינות, יעילות, זולות וירוקות כמובן. אחד הפתרונות המבטיחים ביותר הוא המכוניות החשמליות, אך נראה כי הן עדיין לא הצליחו לכבוש את העולם – או לפחות לקבל מקום בולט על כבישיו. ייתכן שהסיבות לכך הן טווח נסיעה קצר בין טעינה לטעינה, זמני הטענה ממושכים ועלויות נוספות.

בניסיון להתמודד עם החסרונות הלא פשוטים הללו מציעים כיום מהנדסים וחוקרים פתרון יצירתי שאם נצליח ליישמו, אולי יקדם אותנו למציאות שבה המכוניות החשמליות כבר לא יהיו אורחות נדירות. ומהו הפתרון הזה? כביש שיטען את המכונית החשמלית שלנו בזמן שאנו נוסעים עליו. נשמע די מבטיח, לא?

הרעיון שניצב בבסיס הפתרון המסקרן קשור לטכנולוגיה שמאפשרת טעינה אלחוטית. טעינה אלחוטית אינה דבר חדש – כבר בתחילת המאה הקודמת (בשנת 1891) ביצע "הקוסם מהמערב" ניקולה טסלה ניסויים שתכליתם העברת זרם חשמלי דרך האוויר. מבלי להיכנס להסברים טכניים מורכבים מדי נספר שכדי לאפשר טעינה של סוללה חשמלית דרך האוויר אנו עושים שימוש בכוחה של השראה אלקטרומגנטית (Electromagnetic Induction). בצד המזין נמצאת מערכת של סלילים (דקים ככל האפשר) המחוברים ישירות למקור חשמלי ויוצרים סביבם שדה אלקטרומגנטי בלתי נראה. בצד המוזן נמצאת גם כן מערכת סלילים דומה אשר "קולטת" את השדה האלקטרומגנטי וממירה אותו לזרם חשמלי שמשמש לטעינת הסוללה. כבר יש מערכות כאלו בשימוש, וייתכן שרובכם נהנים מהן מבלי להיות מודעים לכך (למשל משטחי טעינה אלחוטיים לטלפונים סלולריים).

למערכות טעינה אלחוטית יש יתרון ברור על פני חיבור ישיר, מאחר שאין צורך לחבר פיזית את הצד המוזן לצד המזין (רווח חשוב נוסף הוא בטיחותי – הפחתה משמעותית של הסיכון להתחשמל!). עם זאת יש לשיטה זו גם לא מעט חסרונות, כגון זמן טעינה ארוך יותר ויעיל פחות (זאת בשל העובדה שהחום שנוצר בתהליך משמעותו בזבוז אנרגיה…). ובכל זאת נדמה שהכבישים המטעינים מחפים על החסרונות, מאחר שהם מאפשרים לרכב להיטען תוך כדי נסיעה וכך בעצם פוטרים את בעליו מן הצורך להמתין זמן רב עד לגמר הטעינה ומאפשרים לרכב להגדיל את טווח הנסיעה שלו (זאת בהנחה שכבישים אלו יהיו נפוצים מספיק, כמובן).

דרום קוריאה היא המדינה הראשונה שאימצה את רעיון הטעינה האלחוטית באמצעות כביש, והפרויקט שלה, המיועד לאוטובוסים, החל לפעול בשנת 2013. בעיר גומי נבנה כביש באורך של כ-24 ק"מ, שעליו נוסעים אוטובוסים מיוחדים שמנועם הוסב למנוע חשמלי והם נטענים בזמן הנסיעה. בזכות הכביש המטעין יכולים האוטובוסים להסתפק בנשיאת סוללות קטנות יותר, ולכן גם קלות יותר, מה שהופך את האוטובוס ליעיל ולמהיר במיוחד.

ויש גם חדשות טריות: באחרונה הודיעה גם ממשלת הוד מלכותה על הקמת פרויקט דומה בכבישי אנגליה במטרה לבחון את האפשרות להפוך את שיטת הטעינה הזו לחלק ממערך התחבורה במדינה כולה. הפרויקט צפוי להתחיל בהמשך השנה, להימשך כ-18 חודשים ולכלול מגוון כלי רכב ציבוריים ופרטיים. באנגליה משווקים כיום כמה דגמי כלי רכב חשמליים, שטווח הנסיעה שלהם בין טעינה לטעינה נע בין 60 ל-130 ק"מ. שילוב של כבישי טעינה יכול להגדיל משמעותית את טווחי הנסיעה ולהפוך את כלי הרכב החשמליים לכאלה המתאימים לכלל האוכלוסייה.

האם אנו נמצאים על סף פריצת דרך שתקדם אותנו לקראת עתיד נטול גזי פליטה? והאם יש לפרויקט המהפכני הזה סיכוי להגיע גם אלינו? נדמה שבינתיים עלינו להתאזר בסבלנות. ובכל זאת אולי יש איזו תקווה לאופטימיות ירוקה…