מכירים את אלה שמטאטאים את הלכלוך אל מתחת לשטיח? ובכן, מתברר שגם בקנה מידה גדול הרבה יותר יש כאלה החושבים שמה שלא רואים לא יכול להזיק, אך כמובן לא כך הדבר. נושא הזיהום הסביבתי עלה בבלוג שלנו לא אחת, וגם הפעם נבקש לעסוק בעניין. בני האדם מזהמים את סביבתם בדרכים רבות, בין השאר הם מזרימים שפכים לים (הים גדול, הוא הרי יכול לבלוע הכול, לא?) ומטמינים פסולת באדמה (אם לא רואים את זה, זה לא שם, נכון?). נדמה שמרגע שהפסולת והשפכים נעלמים מן העין, הבעיה נפתרה. אך בדומה לשטיח הזה שמתחתיו מצטבר הלכלוך, כך גם אותה פסולת לא באמת נעלמת, ובחלק מהמקרים היא גם חוזרת אלינו ופוגעת בבני האדם, בחי ובצומח.
ביקשנו מפרופ' זאב רונן – מיקרוביולוג, מומחה לשיקום קרקעות וחוקר במכון לחקר המים שבמכונים לחקר המדבר באוניברסיטת בן-גוריון – להסביר לנו על זיהום קרקע ועל דרכי ההתמודדות איתו. "לזיהום קרקע", מסביר רונן, "יש שני היבטים עיקריים: כל חומר מסוכן הנספג בקרקע משפיע על הסביבה (בני אדם, בעלי חיים וצמחים) מאחר שהוא הופך אותה לרעילה. אם הקרקע ספוגה בחומר רעיל, תהיה לכך בראש ובראשונה השפעה על כל מי שנמצא על פני הקרקע. מדובר בסוג של תגובת שרשרת הפוגעת באחת או יותר מחוליות בית הגידול המקומי, ואז, כבאפקט הדומינו, היא למעשה מערערת את האיזון העדין ויכולה לגרום לפגיעה חמורה או אפילו להכחדה של כל המערכת האקולוגית המקומית. גם בני אדם המתכננים להתיישב על קרקע מזוהמת יכולים להינזק. בתי מגורים שיוקמו על קרקע כזו יחשפו את הדיירים במקום לסיכונים בריאותיים חמורים ולכן למעשה אי אפשר לעשות בקרקע כזו שימוש עד שלא יוסר האיום. הפן השני והלא פחות מסוכן", מוסיף רונן, "קשור במאגרי המים התת-קרקעיים. כמה עשרות או מאות מטרים מתחת לרגלינו (תלוי במיקום) נמצאים מאגרי מים תת-קרקעיים (מי תהום) המשמשים אותנו למי שתייה. רעלים וחומרים מסוכנים שנספגים בקרקע מחלחלים בסופו של דבר לאותם מאגרים, מזהמים אותם ויכולים להפוך אותם ללא ראויים לשימוש. מובן שבמקרים כאלה אנחנו כבר מדברים על נזק חמור מאוד שיכול לאיים ממש על קהילות מקומיות השואבות מים מבארות מזוהמות ואגב כך לשבש את מערך אספקת המים וניהולו".
מהם מקורות הזיהום?
"הזיהום יכול להגיע ממגוון מקורות: מפעלי תעשייה, מערך הדלק (תחנות דלק, צינורות הובלה ועוד), שטחי חקלאות, מזבלות וכן הלאה. יש שני סוגי זיהום: זיהום נקודתי, מקומי, כמו למשל מיכל דלק מוטמן בתחנת דלק שהתבקע; וזיהום נרחב, כזה שיכול להיגרם מדישון יתר של שטח חקלאי נרחב. ברור שהטיפול בכל אחד מסוגי הזיהום שונה ודורש אמצעים ומערך לוגיסטי בהיקפים אחרים לגמרי. בישראל אנו מתמודדים בעיקר עם זיהומים נקודתיים מדלקים, מממסים תעשייתיים, ממלחים וגם ממתכות, אם כי זיהומים מהסוג האחרון נדירים יותר. החומרים הללו כאמור מגיעים בסופו של דבר אל מי התהום והופכים אותם ללא ראויים לשימוש".
מהו שיקום קרקעות וכיצד הוא עוזר לנו להתמודד עם הזיהומים?
"שיקום קרקע", מסביר רונן, "הוא תהליך שתפקידו בשלב הראשון לבודד את הזיהום, לתחום אותו ולמנוע ממנו להתפשט. בשלב השני, בהתאם לסוג הזיהום, לממדיו ולסיכון שהוא מהווה, אנחנו מיישמים טכניקות מגוונות שנועדו להסיר את החומרים המסוכנים מהקרקע ולהחזיר אותה קרוב ככל האפשר למצבה המקורי.
"חשוב להבין כי לא תמיד אפשר לשקם קרקע בצורה מלאה. במקרים מסוימים הזיהום חודר לעומקים גדולים או מתפשט על פני אזור נרחב ובכך מקשה על הטיפול בו, אך בעזרת האמצעים העומדים לרשותנו, אנו מסוגלים להתמודד עם לא מעט איומים.
"אם הזיהום מקומי, כמו במקרה של מיכל דלק דולף בתחנת דלק, השלב הראשון יהיה כמובן להסיר את הגורם המזהם – המיכל – ולהרחיק אותו מהמקום. השלב הבא יהיה ליצור חיץ פיזי בין האזור המזוהם לקרקע הנקייה כדי למנוע את התפשטות הזיהום. את הפעולה הזו אנו עושים באמצעים הנדסיים שכוללים קידוחים או הזרמת חומר צמנטי לקרקע כדי לייצב אותה ולמנוע ממנה לדלוף. ברור שמדובר בתהליך מורכב ויקר, ואנחנו עושים בו שימוש רק במקרים חריגים. ברוב המקרים אנחנו מרחיקים את האזור הנגוע, כלומר חופרים ומוציאים את הקרקע המזוהמת ומעבירים אותה למתקני טיהור קרקע מיוחדים, למשל באתר לטיפול בפסולת בנאות חובב. במתקנים הללו הקרקע עוברת מגוון תהליכי טיהור בהתאם לסוג החומר, וכשהיא כבר אינה מהווה איום, היא מוטמנת במטמנה ייעודית לכך. לא נהוג להחזיר קרקע חזרה אל האתר המקורי.
"מגוון שיטות הטיהור רחב. במקרים שבהם החומר המסוכן נדיף, די בקלטור, בחרישה ובאוורור הקרקע עד להתנדפות כל המזהמים מעצמם. כשמדובר בחומרים שאינם נדיפים אנחנו עושים שימוש בטיהור כימי או ביולוגי, כלומר שימוש בחיידקים המסוגלים לפרק קשרים כימיים בחומרים מסוימים (דלקים למשל) ולנטרל את פוטנציאל הרעל שבהם, או באמצעות חומרים כימיים שעושים את אותה פעולה והופכים את החומר המסוכן לתרכובות אחרות שאינן מזיקות כמו פחמן דו חמצני ומים".
ומה קורה כשמדובר בשטח נרחב שאין אפשרות לוגיסטית לשנע למתקני טיהור?
"אכן יש מקרים שבהם מסובך עד בלתי אפשרי או יקר מאוד לבצע את שינוע הקרקע (כמו במקרה של שטח חקלאי גדול מאוד) ואז אנו בעצם נסמכים על הערכת הסיכונים. הערכת הסיכונים פירושה בדיקת גודל הזיהום, סוג החומר המזהם, סוג הקרקע, הימצאותם או אי הימצאותם של מאגרי מים תת-קרקעיים ועוד. כל הנתונים הללו, יחד עם השאלה אם גורם הסיכון קיים או נוטרל, מאפשרים לנו להעריך אם אפשר לתת לקרקע להשתקם בעצמה.
"במקרים שבהם הזיהום חדר לעומק הקרקע ומדובר בחומר נדיף, אפשר לבצע קידוחים עמוקים ולאוורר או לסנן את הגזים הרעילים באמצעות משאבות ואמצעי טיפול בפני הקרקע. חשוב להבין שתהליכים כאלו יכולים לארוך שנים רבות.
"גם צמחים משמשים כאמצעי טיהור. יש צמחים שנטיעתם באזור נגוע תגרום לספיחת החומרים הרעילים למערכת השורשים והצמח, ובשלב מסוים קצירת המסה הצמחית מסירה את הזיהום. תהליך זה נקרא פיטורמדיאציה. התהליך הזה אינו שכיח בארץ אבל קיים במקומות מסוימים בעולם."
ומה אם חלילה הזיהום כבר הגיע למאגרי המים התת-קרקעיים?
"ככל שהדבר יישמע מוזר, יש מקרים שבהם מחליטים פשוט לא לעשות כלום. כל עוד הוסר מקור הזיהום ויש תהליכים טבעיים שמנטרלים את הזיהום שכבר נוצר, הרי שמקבלי ההחלטות יכולים להורות על פתרון כזה. האקדמיה העברית אפילו נתנה לתהליך הזה שם: ניחות טבעי, המעיד על כך שמקורות המים והקרקע מסוגלים להשתקם בעצמם ללא התערבות חיצונית וכל שיש לעשות הוא לבצע מעקב וניטור.
"אם מדובר בזיהום קשה המהווה איום על מקור המים, אפשר לבצע תהליך הקרוי Pup and Treat (שאב וטפל), שכשמו כן הוא – שואבים את המים המזוהמים, מטהרים אותם באמצעים המתאימים לסוג הזיהום ומזרימים אותם חזרה למאגר התת-קרקעי. אפשרות נוספת היא להזרים מגיבים כימיים שתפקידם להאיץ תגובה כימית של פירוק המזהמים או אפילו הוספת חיידקים מיוחדים למאגר עצמו המפרקים את המזהמים בתוך המאגר מבלי לפגום באיכות המים.
"אפשרות נוספת היא פשוט להתקין מערכת טיפול המהוה חסם לזיהום בין תחנת השאיבה עצמה למערך הובלת המים לצרכנים כך שהמים המזוהמים נשאבים מהמאגר, עוברים תהליך טיהור וניטור, ומשם, כשהם מטוהרים, הם ממשיכים הלאה בדרכם עד לברז הביתי".
טיהור קרקעות, אם כן, הוא עוד חזית במאבק בזיהומים שאנו, בני האדם, יוצרים בסביבתנו. לדברי פרופ' רונן החדשות המעודדות הן שישראל והעולם מחילים תקנים ומערך פיקוח נוקשים שתפקידם למנוע מלכתחילה את אותם זיהומים. המודעות למניעת זיהום קרקעות גדלה כל העת, והתקווה היא שבחלוף הזמן ניאלץ להתמודד פחות ופחות עם זיהומים כאלה ובכך נבטיח לדורות הבאים עולם נקי ובטוח יותר.