אחד הנושאים שזוכים לסיקור נרחב בבלוג שלנו הוא תחום האנרגיות המתחדשות. לא לחינם אנו מקדישים לעניין תשומת לב יתרה. המין האנושי, על פי תפיסתנו, נמצא על סִפּה של תקופה חדשה. המודעות ההולכת וגוברת לנזקים הסביבתיים שנגרמים כתוצאה משריפת דלקים ופחם דוחפת מדענים, יזמים ואפילו משקי בית פרטיים לחפש חלופות ירוקות יותר לאספקת אנרגיה. סקרנו פה לא אחת את הרעיונות שנמצאים בחזית המאמצים האלה כמו גיוס גלי הים, הרוח והשמש לייצור אנרגיה, אך לדאבוננו אנחנו עדיין לא יכולים להצהיר בגאווה כי הם עומדים להחליף לחלוטין את שיטות ייצור האנרגיה המזהמות הקיימות. ייצור חשמל באמצעות אנרגיות מתחדשות הוא עדיין זניח יחסית, ולצערנו הרב חלק הארי של החשמל בעולם מיוצר באמצעים שפוגעים פגיעה קשה בסביבה. אך עתה לא זו בלבד שיש סיבה טובה לאופטימיות, אלא שמדובר באופטימיות מקומית, שכן ממש בזמן כתיבת שורות אלה הולכות ונבנות באזור אשלים שבנגב שתי תחנות כוח סולריות מהמרשימות בעולם. התחנות עתידות לספק כ-230 מגה-ואט שיאפשרו למאות אלפי בתי אב ליהנות מאספקת חשמל סדירה המבוססת על טהרת המשאב שיש לנו כאן בישראל בשפע – אור השמש.

שני הפרויקטים אמנם רותמים את אור השמש לייצור חשמל אך עושים זאת בדרך מעט שונה זו מזו. התחנה הראשונה (הממוקמת במה שמכונה Plot A) מבוססת על חוות קולטים גדולה שכל החום הנצבר בה מועבר ליחידת ייצור החשמל, ואילו התחנה השנייה (שב-Plot B) משתמשת בטכנולוגיית הקרן המרוכזת. בשיטה זו ממוקמות על שטח גדול אלפי מראות המרכזות את אור השמש לנקודה אחת הנמצאת על מגדל גבוה (בדומה לריכוז קרני השמש באמצעות זכוכית מגדלת), והחום האדיר המתפתח בנקודה זו משמש להנעת מערכת ייצור החשמל. יש לציין כי שיטה זו אהובה פחות על שוחרי הטבע בשל הסכנה שהיא טומנת בחובה לבעלי חיים בכלל ולציפורים בפרט.

תנופת הבנייה שהביאה לבניית תחנות הכוח הללו באה על רקע תקופה ארוכה שבה פרויקטים כאלו לא הגיעו לכדי מימוש בשל קשיים בירוקרטיים שהפכו את הרעיונות ללא כדאיים מבחינה כלכלית. בעלי הקרקעות שעליהן תוכננו להיבנות תחנות כוח כמו אלה באשלים ומשרדי ממשלה שלא הפשירו מכסות נוספות לייצור חשמל מאנרגיות מתחדשות גרמו לרוב היוזמות להיגנז. אך לאחרונה, בעיקר בהובלת משרד האנרגיה, הוסרו חלק מהחסמים, תהליכים בירוקרטיים פושטו ורוח חדשה החלה לנשב, רוח שמעודדת יוזמות כאלו לקרום עור וגידים ולשים את ישראל מחדש על מפת האנרגיות המתחדשות העולמית. בישראל יש כ-330 ימי שמש בשנה, ולכן היה זה אך טבעי שישראל תככב כמובילה בתחום, אך עד לא מזמן מכסת ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות שאושרה על ידי הממשלה עמדה על 3%-2% בלבד. נראה שאמנת פריז, שנחתמה בשנת 2015 והעלתה שוב לכותרות את חשיבות האנרגיות המתחדשות, סחפה גם את מקבלי ההחלטות בישראל, והם קבעו כי עד שנת 2030 יעמוד בארץ היקף ייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות על כ-17%.

במדינה שטופת שמש כמו שלנו יהיה זה בזבוז משווע לא לעשות שימוש באור השמש, במיוחד לאור העובדה שישראל היא מעצמה בתחום ההיי-טק וספקית גלובלית של מוחות מבריקים וחדשנות פורצת דרך. אפילו במדינות עולם שלישי כמו זמביה שבאפריקה הבינו את יתרונות אור השמש ועושים בו שימוש, כמו בפרויקט הזה שמפעיל טחנות קמח באמצעות אנרגיה סולרית. אך כדי לרתום את אור השמש לא צריך לחכות רק ליוזמות של הממשלה. לא מעט משקי בית פרטיים הבינו את הפוטנציאל הכלכלי הגלום באור השמש, אבל יש גם כאלו, כמו זוג קנדיים, שחיים באזור שבו אי אפשר למכור חשמל עודף לרשת, ולכן הם קנו מכונית חשמלית וחיברו את המערכת הסולרית שלהם אליה. כך עודפי הייצור טוענים למעשה בחינם את בטריית הרכב. אם בקנדה הקרה והצפונית אפשר, אז למה לא אצלנו?

לאור החדשות המקומיות האחרונות אנו מגלים אופטימיות זהירה ומקווים כי המדיניות החדשה בישראל שמקלה את התהליכים הכרוכים בקבלת האישורים ומגמישה את הדרישות היא רק פתח לבאות, ושבעתיד נראה עוד ועוד פרויקטים כאלה. ואולי היום שבו גם לכם יהיו פאנלים סולריים על הגג או בחצר, כאלה שיהפכו את קרני השמש הישראלית המחייכת לחשמל "נקי" שתהליך ייצורו אינו פוגע בסביבה, קרוב משחשבתם.