בעולם שהולך ומשתכלל משנה לשנה, הטכנולוגיה המתקדמת שולחת את זרועותיה גם אל עבר המדינות המתפתחות. בסין, הכלכלה השנייה בגודלה בעולם, היו בשנת 2006 כ-65 מיליון בעלי רכב, ועל פי ההערכות מספרם צפוי לזנק ל-300 מיליון עד 2030. בהודו הייתה עלייה של 110% בייצור כלי הרכב בשש השנים האחרונות. ככל שכמות כלי הרכב עולה, כך עולה גם כמות הגזים הרעילים הנפלטים לאוויר, אותם גזים שאנחנו נושמים, ולא פלא אפוא שערי סין והודו מככבות בראש הערים המזהמות בעולם.

מכאן שתחבורה ציבורית היא הכרח של ממש בעולמנו המתפתח. יתרונותיה ברורים: היא מצמצמת את מספר תאונות הדרכים, מחברת בין פריפריה למרכז וזולה יותר מתחזוקה של רכב פרטי. אלו כמובן רק חלק מיתרונותיה הבולטים, אבל מה לגבי סיועה בצמצום זיהום האוויר? מבט מעמיק בסוגיה מגלה שהתשובה מורכבת.

הרכבת, כלי תחבורה שאפשר למצוא כמעט בכל מקום בעולם, מופעלת במקומות רבים באמצעות מנוע דיזל שפולט גזים רעילים המזהמים את האוויר. מהבחינה הזו, נסיעה ברכב היברידי היא פעולה ירוקה יותר, גם כשמחשבים את כמות הנוסעים ביחס למספר המכוניות בכביש. כדי לצמצם את זיהום האוויר עמלים בימים אלו בגרמניה על ייצור הרכבת הראשונה בעולם שתופעל על ידי דלק מימן, והיא עתידה להיות הרכבת הראשונה בעולם שאינה פולטת גזים רעילים לאוויר כלל. הרכבת צפויה להיות גם שקטה במיוחד ובכך למנוע נזקי רעש. תאי הדלק של הרכבת החדשה (שעתידה להתחיל לפעול עד סוף 2017) יוזנו במימן, שהוא תוצר לוואי של התעשייה הכימית, והם יספיקו לנסיעה של כ-800 ק"מ לפני טעינה מחדש. אליה וקוץ בה, שימוש נרחב בטכנולוגיה החדשה יחייב ייצור מימן שיטתי וייעודי, תהליך יקר ועתיר אנרגיה בטכנולוגיה הנוכחית.

רכבת שמוּנעת באמצעות מימן היא בשורה משמחת, אך היא לא פותרת בעיה גדולה נוספת שקשורה לשימוש בכלי התחבורה הזה – פסי הרכבת. בעבר השתמשו באדני עץ למסילות הרכבת, אך בגלל אורך החיים הקצר של העץ היה צורך בפתרון אחר, ואת אדני העץ החליפו אדני רכבת מבטון. אלא שגם בבטון התגלו חסרונות משמעותיים: הוא אינו גמיש, ובשילוב עם משקלו הכבד, משקלן הגבוה של הרכבות ומהירותן, האדנים נשחקים במהרה ויש צורך להחליפם בתדירות גבוהה. המשקל הרב גורם גם לקריסת התשתית שעליה מונח המסילה (החצץ), וכתוצאה מכך המסילה מתעקמת ודורשת תחזוקה תכופה יותר. התוצאה היא שבכל שנה יש צורך להחליף כ-70 מיליון אדני רכבת מבטון ברחבי העולם.

שלושה יזמים איטלקים מצאו פתרון יצירתי לבעיה ופיתחו אדן רכבת גמיש, עמיד וקל מספיק שאין צורך להחליפו לעתים תכופות. בבניית האדן עצמו עושה החברה שימוש בחומרים ממוחזרים (גומי ופלסטיק), והחברה אף הגדילה לעשות והטמיעה בתוך האדנים מערכת מיוחדת המייצרת חשמל כשהרכבת נוסעת על הפסים. אדנים חדשים אלו יכולים לסייע לרכבות להפוך לאמצעי תחבורה זול ונגיש יותר ובכך להקטין את מספר כלי הרכב הנעים על הכבישים, וכפועל יוצא גם את הזיהום שהם מייצרים.

ומה בישראל? גם אצלנו מבינים שיש צורך בשינוי. הרכבת הקלה שכבר פועלת בירושלים והרכבת הקלה שנבנית בימים אלו בתל אביב הן דוגמאות חיות למלחמה בזיהום האוויר של כלי הרכב ובעומסי התנועה בערים הגדולות. בימים אלו החלו גם עבודות חִשמוּל רכבת ישראל, ועמודי חשמל ראשונים נפרשו על הגשר שיחבר בין תל אביב לירושלים. עכשיו נותר רק לחכות ליום שבו הרכבות החשמליות בישראל יוזנו מחשמל שמגיע מתחנות המייצרות חשמל מאנרגיות מתחדשות ונקיות, ולא  מפחם או מגז טבעי.