קשה לדמיין את החורף בלי פלחי תפוז, קלמנטינה ואשכולית. הפירות העסיסיים האלה כמו נועדו להעשיר בטעמם החמצמץ-מתוק לא רק את החך אלא גם את המערכת החיסונית שלנו. זו, הנאבקת בכל שנה מחדש במחלות החורף, זקוקה למינון הוויטמינים והמינרלים המצוי בפרי ההדר כדי להתחזק ולסייע לנו לעבור את "עונת השפעת" בהצלחה רבה יותר.
באותה מידה קשה לדמיין את השרון בלי הפרדסים, שהיו במשך שנים רבות סמלו המסחרי. כל מי שחלף בדרכו צפונה על כבישי השרון, לא יכול היה שלא להתפעל מהשטיח הירוק שנפרס לכל עבר על המדרונות הרכים בואכה רעננה וכפר סבא, דרך מושבי השרון בואכה חדרה ועד הר הכרמל.
בשנות ה-60 וה-70 של המאה הקודמת הייתה ישראל מעצמת תפוזים, וארגזי הפרי המפורסמים של
JAFFA היו לשם דבר במדינות רבות באירופה, שצרכו את תפוח הזהב בלהיטות.
באותן שנים הגיע שטח הפרדסים בישראל
לשיא של 460 אלף דונם, רובו המכריע באזור השרון. ואולם שני עשורים מאוחר יותר הצטמצם שטחם של הפרדסים בשני שלישים ועמד על 160 אלף דונם. שנת 2001 סימנה את שיאו של משבר ההדרים. התחרות הגוברת בייצוא פרי ההדר, החיפוש המתיש אחר פועלים עונתיים לקטיף וההפסדים הכספיים דחפו את הפרדסנים בשרון למכור את שטחי הפרדסים ליזמי נדל"ן מהר ככל האפשר ולהיפטר מהעיסוק בענף הזה, שנהפך מברווז המטיל ביצי זהב לברווז צולע.
כך, למשל, מסתיימת ממש בימים אלה עקירתם של עוד כמה פרדסים המשתרעים על שטחים של מאות דונמים בין היישוב קדימה למושב בני דרור בלב השרון. עוד אלפי עצי תפוז, לימון, קלמנטינות ואשכוליות נאלצים לפנות מקום למאות יחידות דיור חדשות, צמודות קרקע. זאת על רקע
מחאתם החריפה של התושבים, שרבים מהם חתמו על עצומה הקוראת לשמר את צביונו הכפרי של היישוב.
עצי ההדר אינם ילידי האזור, ושלא כמו הזית, התאנה והגפן, הם הגיעו לכאן מדרום מזרח אסיה, שם הם נהנים מאקלים סובטרופי המאופיין באקלים ממוזג ובלחות רבה יחסית. הפרי הראשון שהגיע לארץ הוא האתרוג, שנדד לכאן
ביוזמת הפרסים, ששלטו באותה עת במזרח התיכון. גם מקור השם הוא בפרסית. ציורים ראשונים של אתרוגים התגלו על פסיפס בית הכנסת באתר חרבת מעון מהמאה השישית לספירה. כמו כן נמצאו
שרידים בוטניים בני כ-2,500 שנים של האתרוג בגן מלכותי של שליט פרסי ברמת רחל שליד ירושלים.
ד"ר דפנה לנגוט, ראש המעבדה לארכיאובוטניקה וחקר הסובב הקדום במכון לארכיאולוגיה מאוניברסיטת תל אביב, חקרה את
מסעו של האתרוג ממורדות ההימלאיה אל ארצות הים התיכון. על פי המחקר הרומאים היטיבו להעריך את ריחו הנעים ואת ערכיו הבריאותיים של הפרי. בשל מחירו הגבוה ושכיחותו הנמוכה היה אפשר למצוא אותו רק בגינותיהם של העשירים כבר במאות השלישית והשנייה לפנה"ס.
דרך ארוכה עשו מאז מעט הזנים המקוריים של פרי ההדר, ובהם פומלו, אתרוג, קי ליים ומנדרינה, מדרום מזרח אסיה אל הים התיכון, אמריקה ודרום אירופה. מכיוון שמדובר בעצים שהרכבתם קלה (אפשר להרכיב על עץ אחד מינים שונים של פירות), פותחו מהם זנים רבים נוספים, שהידועים שבהם הם הלימון, התפוזים, הקלמנטינות, הפומלות, האשכוליות והתפוזינה.
בשנים האחרונות חזר ההדר אל פרי ההדר, ופרדסים חדשים ניטעו בעיקר בדרום הארץ. בזכות שכלול שיטות הגידול, ההשקיה והדישון, אפשר היום לגדל פרי הדר גם באזורים יבשים וחמים יותר.
נתוני מועצת הפירות מצביעים על כך שהיקף הנטיעות גדל מדי שנה, והוא כבר עולה בשיעור ניכר על היקף העקירות. מאז נקודת השפל בתחילת שנות ה-2000 גדל השטח הנטוע בעשרות אלפי דונם לכ-200 אלף דונם.
פרי הדר הוא להיט מתחדש לא רק בישראל. ענף ההדרים הוא הענף החקלאי הגדול ביותר בעולם מבחינת גודל הייצור שלו. בתוך רבע מאה גדל הענף בעולם מייצור של 70 מיליון טונות לכ-100 מיליון טונות, ועיקר הגידול נובע מתוספת צריכה של מוצרי הדרים, בהם מוצרים מפתיעים, ולא רק מתוספת צריכה של פרי טרי.
אחד השימושים החדשים יותר בפירות הדר הוא ייצור של קוטלי יתושים המבוססים על קליפתם של ההדרים. כך עולה מ
מחקר שערכו חוקרים מצריים ושפורסם בכתב העת
Natural Product Research. מתוצאות המחקר עולה כי השמנים האתריים שבקליפות זני תפוזים ומנדרינות המעניקים להם את ריחם האופייני יעילים בקטילת יתושים מזנים שונים, בהם יתוש הבית המצוי, הנחשב
לנפוץ ביותר בעולם וגם בישראל.
שימוש אחר המזוהה עם הפרי מאז ומעולם הוא השימוש הרפואי. תמיד היה ידוע כי פרי הדר עשיר במיוחד בוויטמינים E ,C ,A ובסיבים, אולם בשנים האחרונות התגלה במחקרים שונים כי אכילתו לא רק בחורף אלא לאורך כל השנה
מספקת לגוף חיסון טבעי נגד שורה של מחלות ונגעים. צריכתו של פרי הדר באופן קבוע יכולה להקטין את הסיכוי לסבול ממחלות כרוניות שונות, מהתקפי לב, מסרטן ומאירועים מוחיים. נשים הרות הצורכות פרי הדר יקטינו את הסכנה שבלידת תינוקות הסובלים ממומי לידה.
אפשר, אם כן, לסכם באופטימיות שימיו של ענף ההדרים כגידול מרכזי בישראל אינם ספורים, כפי שאולי היה אפשר להבין בטעות. לא רק טעמו החמצמץ-מתוק יישאר עמנו עוד שנים רבות אלא גם שימושיו הרבים האחרים של הפרי.