גם אם אנחנו רוצים לקוות שהפסולת שאנחנו משליכים לפח ושמן הטיגון שאנחנו שופכים לביוב נעלמים באורח פלא, נראה כי לעיתים קרובות הסביבה מזכירה לנו שזהו אינו המצב. האמת היא שכמעט לכל מוצר שאנחנו צורכים ומשליכים יש השפעה על הסביבה, ובשנים האחרונות צפות מעל לפני השטח עדויות לא נעימות ואף מסוכנות לכך. אחת מהתופעות האלה היא הופעתם של גושי שומן ופסולת עצומים במערכות הניקוז של לא מעט ערים גדולות. בשל גודלם קיבלו גושי הפסולת את השם הלא מחמיא "fatberg".
גוש השומן הגדול ביותר שהופיע עד כה התגלה בספטמבר האחרון במערכת הביוב של מזרח לונדון. חברת המים הלונדונית Thames Water דיווחה כי משקלו מגיע ליותר מ-130 טונות (משקל דומה למשקלם של 11 אוטובוסי קומתיים). בנוסף לכך התגלו גושי שומן גדולים בערים גדולות כמו ניו יורק ובולטימור וגם בארצות שונות ברחבי העולם ובכללן סינגפור, ניו זילנד ואירלנד. הסיבה להיווצרותם היא דחיסה של שומנים למיניהם שאינם מתמוססים במים עם מוצרים שאינם מתכלים, כמו מוצרי פלסטיק, בעת המעבר בתעלות הביוב.
מבדיקת תכולת הר השומן שהתגלה לאחרונה בלונדון נמצא כי 90% ממנו מכילים שאריות של שמנים שונים, בעיקר מתעשיית המזון, שחברו בעיסה לא נעימה ומסריחה במיוחד למגוון בקבוקי פלסטיק, שאריות בשר מרקיב, מוצרי היגיינה, חיתולים חד פעמיים ועוד. בנוסף לכך התגלו בו גם שאריות של סמים המיועדים לפיתוח הגוף לצד אקסטזי וקוקאין. אחת הבעיות היא הצטברות השומן והפסולת לכדי מרקם קשיח כמו אבן הקשה לפירוק. כדי שהביוב לא יעלה על גדותיו ויציף רחובות ובתים סמוכים נשלח צוות של שמונה פועלים, וזה עבד שבועות כדי לשבור את הר השומן באמצעות זרנוקים וכלי עבודה שונים.
מבדיקה שערך ערוץ 4 הבריטי עלה כי 23 ערים ברחבי בריטניה מתמודדות עם התופעה, הנובעת בעיקר מאי התאמת התשתיות לגידול באוכלוסייה. יסודותיה של מערכת הניקוז הלונדונית, למשל, הונחו עוד בתקופה הוויקטוריאנית (המאה ה-19), והיא תוכננה לשרת כ-4 מיליון תושבים. לכן מערכת הניקוז מתקשה להתמודד כיום עם היקפי פסולת גבוהים פי שניים. בנוסף לכך בשנים שבהן היא תוכננה לא היו קיימים מוצרים לא מתכלים כמו חיתולים חד פעמיים ומגבונים ולכן היא לא הותאמה להתמודדות איתם. כיום שוקדים על תכנון מערכת ביוב חדשה שתותאם לאוכלוסייה הגדולה של לונדון ולצרכיה בעתיד.
הממצאים המדאיגים ביותר שעלו מבדיקת תכולתו של הר השומן הם חיידקים ובקטריות, מקצתם עמידים לאנטיביוטיקה, שעלולים לסכן לא רק את עובדי התברואה ומערכות המים של העיר אלא גם את התושבים במקרים של הצפות ביוב בבתים. מלבד הסכנות התברואתיות יוצרים גושי השומן והפלסטיק בעיה קשה ויקרה המאיימת לסתום את תשתיות הביוב העירוניות ולהוציא אותן מכלל שימוש. עלות המלחמה במשקעי השומן במערכת הביוב של העיר ניו יורק נאמדה בשנת 2016 בכ-18 מיליון דולר, ועלותה בבריטניה מוערכת בכ-80 מיליון ליש"ט בשנה.
ומה בישראל? אצלנו בינתיים לא דווח על הרי שומן דומים לאלו שהתגלו במערכת הביוב הלונדונית, אך נראה שזוהי אינה סיבה להפוך את הייאוש ליותר נוח. מהמשרד לאיכות הסביבה מדווח כי כמויות השמנים והשומנים המושלכים לביוב פוגעות בפעילות מכוני טיהור השפכים. כ-75% מן השמנים והשומנים מסולקים בטיפול ביולוגי מזרם המים, וניתנה הנחיה לטיפול בשפכים תעשייתיים באמצעות מפרידי שומנים כדי למנוע את הגעת השמנים למערכת הביוב הכללית.
בארצות הברית מחייבות ערים שונות מסעדות וספקי מזון להשתמש ב"מלכודות שומן" – מכשירים המסננים את השומנים מיתר הנוזלים הנשפכים לביוב ומאפשרים להעבירם למחזור, לצורך הפקת דלקים. באנגליה מדווח כי חברת המים של לונדון החלה לשתף פעולה עם חברה למחזור דלקים במטרה להוציא את גושי השומן מתעלות הביוב ולהפוך אותם לביודיזל שיכול לשמש כדלק לאוטובוסים. בנוסף לכך יצאה עיריית לונדון במסע הסברה שמטרתו להעלות את המודעות לנושא ולעודד את הציבור להשליך מגבונים, חיתולים ושומן לפח האשפה ולא לביוב. כחלק מהפעולות להגברת המודעות לצרה ההולכת וגדלה מתחת לפני האדמה, הועברה חתיכה מהר השומן למוזיאון של לונדון והוצגה שם עד לאחרונה. כך ממשיך להציב גוש השומן העצום מראָה לא מחמיאה להרגלי הצריכה ופינוי הפסולת שלנו, ומזכיר לנו שהחומרים והמוצרים שאנחנו משליכים או שוטפים הרחק מהעין במורד הביוב אינם נעלמים לשום מקום.