מחקר שנערך באנגליה עקב אחר 10,000 אנשים בגילי 68-45 במשך עשר שנים והשווה בין יכולות החשיבה המילולית, המתמטית, הזיכרון לטווח קצר והדיבור שלהם. הנתונים שנאספו מראים כי הירידה ביכולות הקוגניטיביות הייתה קטנה ב-4.6% בקרב משתתפים החיים בשכונות ירוקות. ההבדל עשוי להיראות קטן, אך בהתחשב בעלויות העצומות לחברה ובאובדן איכות החיים הקשור להידרדרות ביכולות הקוגניטיביות, אפילו הבדל קטן כזה יכול להיות בעל השלכות עצומות. יתר על כן, אם מחקר עתידי יוכל לקבוע מה בדיוק בסביבה הירוקה מספק את היתרונות הללו, ייתכן שהחוקרים יוכלו לקבל תוצאות טובות אף יותר.

כיום יש שפע של הוכחות ליתרונות הפסיכולוגיים והפיזיים של הגישה לטבע. בסופו של דבר מתקבל על הדעת שאדם יהיה מאושר יותר באוויר הפתוח והנקי בין עצים וכרי דשא ושהקרבה לשטחים פתוחים תעודד יציאה לפעילות גופנית. מתברר גם שיש עדויות לקשר בין הסיכון לחלות בדמנציה ובאלצהיימר לבין החשיפה לסיכונים בסביבה עירונית כמו זיהום אוויר ורעש.

הקשר בין המרחב הירוק לבין היכולת האינטלקטואלית בקרב אנשים מבוגרים לא נחקר מספיק ולאורך זמן, אך בינינו, גם אם המגורים במקום שקט וירוק שנשמע בו ציוץ הציפורים ולא שאון הצופרים לא יועילו, הם ודאי לא יזיקו 🙂