השמש, כדור פלזמה עצום ולוהט המפיץ אנרגיה רבה החיונית לקיומם של החיים על פני כדור הארץ, ריתקה מאז ומעולם את בני האדם, הציתה את דמיונם והיוותה נדבך משמעותי בתרבויות שונות שסגדו לה. כולנו חיים לאורה ותלויים בה, ובימים אלו ממש אנו מתקרבים אליה בצעדי ענק – ב-12 ביולי השנה שוגרה לחלל הגשושית הסולארית הלא מאוישת "פארקר" של נאס"א במטרה להקיף את השמש ולהגיע קרוב יותר אליה מאי פעם וכל זאת במהירות שיא.

הגשושית צפויה להתקרב אל פני השמש עד למרחק של כ-6 מיליון קילומטר, ובכך למעשה תסמן את הגיחה הקרובה ביותר שנערכה אל הכוכב הרושף עד כה. מטרת המשימה היא לאסוף דגימות ראשונות מהאטמוספרה הלוהטת של השמש, ובכך לחשוף מידע חדש על אודותיה. כלֵי המחקר שנושאת הגשושית יוכלו לזהות ולתעד פרטים של השמש והאטמוספרה שלה שלא היה אפשר להבחין בהם עד כה. כחלק מהמשימה עתידה הגשושית לצלם את ה"קורונה", הלוא היא אטמוספרת השמש שחומה גבוה במיליוני מעלות בהשוואה לפני השמש. כמו כן צפויה הגשושית לחקור, לתעד מקרוב ולקטלג את רכיביה של הרוח הסולארית הנפלטת מהשמש, ולשם כך היא תפעיל כלים למדידת שדות חשמליים ושדות מגנטיים.

אז מהי בעצם רוח סולארית? הראשון שחזה כבר ב-1958 את קיומה של רוח סולארית שמפיצה השמש, שהייתה אז לא יותר מרעיון שנוי במחלוקת בלשון המעטה, היה האסטרופיזיקאי ד"ר יוג'ין פארקר מאוניברסיטת שיקגו, שעל שמו נקראת המשימה. הרוח הסולארית היא זרימה של חלקיקים טעונים (בעיקר פרוטונים ואלקטרונים) הנפלטים מהשמש במהירות עצומה של יותר ממיליון וחצי קילומטרים בשעה. השדה המגנטי של כדור הארץ יוצר בועה המסיטה את הרוח הסולארית מסביב לכדור הארץ ויוצר בין היתר את תופעת האורורה או הזוהר הצפוני והדרומי באזורי הקטבים. הבנת התופעה הזאת היא משמעותית עד מאוד מאחר שהתנודות החלות בה משפיעות על החיים ועל הטכנולוגיה על פני כדור הארץ. בשנת 1859, למשל, חל פיצוץ עצום שיצא מהשמש. גל חלקיקים גדול מהרגיל נפוץ בחלל ויצר הפרעה משמעותית בגלי הטלגרף באמריקה ובאירופה. אם תרחיש דומה יחזור על עצמו כיום, הוא עלול להביא לשינויים בשדה המגנטי על פני כדור הארץ ולשיבושים עצומים במערכות האלקטרוניות ברחבי העולם, שיידרשו חודשים או אפילו שנים לתקן.

כדי לעמוד במשימותיה צריכה הגשושית לשרוד בטמפרטורות של יותר מ-1,400 מעלות צלזיוס. לכן היא צוידה בשכבת מגן העשויה סיבי פחמן בעובי של כ-2.5 מטרים המיועדת לספוג את החום ולשמור על טמפרטורה נמוכה של כ-29 מעלות צלזיוס בחללה הפנימי. בנוסף לכך כדי לגמוא את המרחקים האדירים נעה הגשושית במהירות של כ-700,000 קמ"ש שתהפוך את פארקר לעצם המהיר ביותר שנוצר על ידי בני האדם.

על פי נאס"א משימת חקר השמש אמורה להימשך עד יוני 2025, ובתקופה זו צפויה החללית להקיף את השמש לא פחות מ-24 פעמים. התקווה היא כי המידע שהיא תאסוף יסייע לא רק לחזות בעתיד שינויים בחלל החיצון העלולים להשפיע על החיים על פני כדור הארץ, אלא גם תענה על עוד כמה שאלות ובהן, מדוע הקורונה חמה בהרבה מפני השמש עצמה, מה גורם להאצת הרוח הסולארית ומהו מקור החלקיקים הסולאריים טעוני האנרגיה המופצים ממנה. עוד מקווים החוקרים ללמוד באמצעות חקר השמש מידע חשוב שיסייע להבין יותר את כלל הכוכבים ביקום ולהכיר טוב יותר את מאפייני החלל ואת התנאים השוררים בו לטובת המשימות הבאות והאסטרונאוטים הנשלחים לחלל. בכך מקווים החוקרים שיום אחד נוכל לא רק להתנחם בקרני השמש ולהתחמם לאורה, אלא גם להבין טוב יותר אותה ואת השפעתה על כדור הארץ ועל היקום כולו.