הגשושית הישראלית שתנחת בקרוב על הירח גרמה לנו פתאום להרחיק את המבט מהזיהום הסביבתי ומהתחממות הכדור ולהביט מעלה, לשמים. שם, בגלקסיות רחוקות, בין מסלולי הכוכבים והשמשות, הכול ודאי נראה אחרת.
האומנם? האם תופעות שמתרחשות על פני הכדור שלנו אכן לא קיימות שם? האם זיהום האוויר והסביבה הוא נחלתו של כדור הארץ לבדו? התשובה, למרבה הצער, שלילית. הפסולת שלנו יצאה כבר מזמן את גבולות הכדור שלנו ואפילו זכתה לשם משלה: "פסולת חלל".
מהי פסולת חלל?
פסולת חלל היא שם כולל לעצמים שונים הנמצאים בעיקר במסלול סביב כדור הארץ ואינם עוד בשימוש, למשל ציוד שמאבדים אסטרונאוטים ופיסות של צבע וחומרים שונים הנפלטים מחלליות. עם זאת, פסולת החלל המשמעותית והבעייתית ביותר היא עצמים גדולים, למשל מבנים וכלים כמו תחנות חלל ולוויינים ישנים. אלה עשויים להתפרק או להישבר ובכך להגדיל את מספר העצמים של פסולת החלל. התנגשויות בין לוויינים שמתרחשות לעיתים מייצרות פסולת חלל גדולה יחסית, שעלולה בעתיד לפגוע בעצמים אחרים.
מתי כל זה התחיל?
בשנת 1957 הפכו שאריות החללית שנשאה את הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 לחתיכות פסולת החלל הראשונות. כיום, יותר משישים שנה מאוחר יותר, נאס"א מדווחת על יותר מ-500 אלף חלקי פסולת חלל בגודל של לפחות גולה קטנה שמסתובבים בחלל. יותר מ-20 אלף מהחתיכות האלה גדולות יותר מכדור בייסבול. בכל שיגור חדש לחלל ובכל פעם שלוויין יוצא מכלל פעולה, חתיכות פסולת קטנות וחדשות מתווספות לערימת האשפה בחלל.
כדי לעקוב אחר שאריות הפסולת יצר חוקר בשם סטיוארט גריי מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון מפה של כל שאריות פסולת החלל שאפשר לעקוב אחריהן בעזרת שימוש בנתונים על המיקום המדויק של כל חתיכה, כפי שהם המופיעים באתר space-track.org. סרטון חדש מציג את מודל המעקב שלו וכולל רק 20 אלף חלקי פסולת, מכיוון שקשה יותר לעקוב אחר חתיכות הקטנות מגודל של כדור בייסבול.
הסכנה האמיתית של הפסולת הזו טמונה במהירות הגבוהה של חלקיה העלולים להתנגש בכלים שעדיין בשימוש ולגרום להם נזק משמעותי. אפילו חתיכה קטנה של פסולת יכולה להגיע למהירות של 28 אלף קמ"ש ולפגוע בתחנת החלל הבין-לאומית, בלוויינים או בכלים אחרים בחלל. התנגשות של שני חלקים גדולים דיים עלולה לגרום לפיזור של שברים נוספים בחלל ולהחריף את הבעיה.
אז איך אוספים את הזבל?
הבעיה של הצטברות פסולת חלל רבה מעסיקה מדענים ומהנדסים ברחבי העולם. כבר לפני כמה שנים החלו מהנדסים בנאס"א ובסוכנויות חלל אחרות לבחון דרכים להיפטר מפסולת החלל שנמצאת בסמוך לכדור הארץ.
והנה, בספטמבר האחרון יצאה לדרך תוכנית חדשה – RemoveDEBRIS (סילוק פסולת), פרי יוזמה משותפת של כמה מוסדות מחקר וחברות מאירופה. התוכנית כוללת שלושה ניסויים בשלוש טכניקות שונות, במטרה למצוא את הטכניקה המתאימה ביותר לסילוק הפסולת.
בניסוי הראשון שיגר הלוויין של התוכנית לוויין מטרה – לוויין זעיר בצורת קובייה. לוויין המטרה, בתורו, פלט בלון מתנפח שנשאר צמוד אליו והפך למטרה שקוטרה כמטר אחד. ממרחק של כשבעה מטרים שיגר הלוויין הרודף את הרשת ולכד את המטרה. המשקולות שבקצות הרשת גורמות לה להיכרך סביב המטרה, ומנוע מיוחד מהדק את הרשת כדי להבטיח שהפסולת הלכודה לא תשתחרר. בעיקרון, הרשת אמורה להיות קשורה בכבל ללוויין שמשגר אותה, ולאחר הלכידה הוא גורר בעזרתה את המטרה להישרף באטמוספרה. גם בניסוי עצמו המטרה אמורה להישרף באטמוספרה ולא לייצר פסולת חלל נוספת.
אנחנו מחזיקים אצבעות גם לניסויים הבאים של 2019.