חג הפסח מתקרב וזו הזדמנות נהדרת (אם כי מצערת כפי שתקראו בהמשך) לדבר על נהר אחד ששיחק חלק חשוב בהיסטוריה ובפולקלור היהודי הלא הוא נהר היאור, או בשמו המוכר יותר – הנילוס. נהר הנילוס הוא הנהר הארוך בעולם, 6695 ק"מ ארכו ואגן הניקוז האדיר שלו, משתרע על פני שטח כולל של 3,490,000 קילומטרים רבועים. הנהר חוצה את מדינות אוגנדה, קניה, קונגו, אתיופיה, דרום סודאן, סודאן וכמובן מצרים, שם הוא פוגש את הים התיכון ונשפך אליו בדלתא מרשימה. הנילוס הוא עורק חיים פשוטו כמשמעו, אם תביטו בצילומי לוויין (שצולמו גם ביום וגם בלילה) תגלו כי ערוצו של הנהר מהווה ריאה ירוקה המתפתלת בלב הישימון המדברי, ובלילה, ניתן לראות בבירור כיצד האורות היחידים בלב ים החולות הגדול, אלו המעידים על התיישבות אנושית, מצטופפים סביבו.
במשך אלפי שנים מהווה הנילוס מקור מים המאפשר קיומם חיים סביבו ורבבות בעלי חיים, צמחים ובני אדם תלויים בו. לולא זרם הנהר הזה בלב אחד המדבריות הגדולים בעולם, ספק אם הייתה מתפתחת התרבות המצרית וכפועל יוצא – לאברהם אבינו לא היה מה לחפש שם, לא היינו משועבדים, ים סוף לא היה נקרע ואת התורה היינו מקבלים אולי על איזה הר בגליל בכלל…
הנילוס הוא זה המאפשר לתושבי המדינות המדבריות לעסוק בחקלאות ולקיים את עצמם אך עתה, סכר אדיר ממדים ההולך ונבנה באתיופיה, מאיים לגדוע את אחד מעורקי הנהר המזינים אותו ובכך לשנות את תפוקתו ותפקודו מה שכמובן יוצר דאגה רבה הן בקרב החקלאים העניים של מצריים והן בקרב הקהילייה המדעית החוששת מפני ההשפעות ההרסניות של מהלך כזה.

ישנם בסך הכל שני בעלי חיים על פני כדור הארץ הבונים סכרים ואחד מהם הוא מכרסם… כן, רק אנחנו, בני האדם והבונה, מקימים מחסומים על פני נהרות וסוכרים אותם לצורכנו. אך זאת יש לדעת, לסכרים יש חתימה סביבתית משמעותית ובצד יתרונותיהם, יש להם גם די הרבה חסרונות. ראשית כל סכירה של נהר כמוה כחיתוך כלי דם גדול בגופו של בעל חיים. המשמעות היא בחלק גדול מן המקרים גזר דין מוות על כל בעלי החיים והצמחים התלויים בזרם המים שמעתה לא יזכו להם. האזורים הנמצאים מנקודת הסכר והלאה, גוועים לרוב לאיטם והופכים חרבים. אך אם בצד אחד של הסכר נוצרת שממה יבשה, הרי שבצידו השני נוצר אסון מסוג אחר, כזה שנולד מעלייה מתמדת של מפלס המים שיוצרים אגמים אדירי ממדים המטביעים, פשוטו כמשמעו, כל מה שחי באותו אזור. בעלי חיים נדחקים מסביבת מחייתם הטבעית וצמחים נקברים תחת המים, כך שההשפעה ההרסנית אינה פוסחת גם עליהם. גם במקרה של הנילוס, ישנה סכנה מוחשית שבעלי חיים וצמחים הייחודיים לאזור יפגעו מבניית הסכר.

מעבר לנזק הישיר של שינוי משטר הזרימה של המים עצמם, ייבוש חלק אחד והצפת אחר, ישנם נזקים משניים לא פחות חמורים. בחלק גדול מן המקרים הסכרים נבנים כחלק מתכנית הפקת אנרגיה הידרו אלקטרית. הרעיון של הפקת חשמל מכוח המים מבורכת כשלעצמה והיא ודאי ידידותית לסביבה הרבה יותר משריפת פחם, אך הן עדיין יוצרות בעיות סביבתיות לא פשוטות. הנהרות על פני כדור הארץ ממלאים תפקיד קריטי בשליטה על מזג האוויר וכל התערבות שלנו, בני האדם באופן בו הם זורמים יכולה להשפיע על התחזית שאנחנו משאירים לילדנו… אך לא רק זאת. סכרים, על אף שהם יצירות מופת הנדסיות, מתמוטטים לפעמים ולא צריך להכביר במילים באשר לאסון שיכול להתפתח כאשר מילוני טונות של מים דוהרים בבת אחת לכיוונה של עיירה הנמצאת בצילו של הסכר… מעל 100 תאונות סכרים נרשמו בהיסטוריה והן גבו את חייהם של אלפי בני אדם ברחבי העולם. התאונה המחרידה ביותר התרחשה בשנת 1975 כאשר סכר אדיר התמוטט במחוז הנאן בסין. האסון גבה את חייהם של 230,000 בני אדם ופגע באופן עקיף ב 11 מיליון אחרים שנאלצו להתפנות מן האזור. כמובן שלאסון הייתה גם השפעה סביבתית חמורה.

ומה צופן לנו העתיד? מדענים, מומחי סביבה ומהנדסים ברחבי העולם סבורים שישנן דרכים בהן ניתן לצמצם את הנזק הסביבתי והאיומים שמייצרים סכרים. וכל שנותר לנו הוא לקוות שהסכר החדש באתיופיה לא יפגע ביאור וכל מי שתלוי בו למחייתו, בעלי חיים, צמחים ובני אדם כאחד, ימשיכו לחיות סביבו כפי שהיה באלפי השנים האחרונות.