ההתחממות הגלובלית מעלה את הסיכון לשריפות יער, כך מסוכם בדו"ח שהתמקד במערב ארצות הברית, אזור שהאקלים בחלקים ממנו דומה לאקלים בארצנו. כמו בישראל כך במדינות החוף המערבי – כולנו עדים לתנאים יבשים וחמים יותר, ועל כן ליותר חומר בעירה זמין ולהתארכות עונת השריפות. נוסף על כך, במערב ארצות הברית יש עלייה בכמות סופות הברקים הקיציות המציתות לא פעם שריפות. לפחות צרת הטבע הזו נחסכת מאיתנו כאן בישראל.
מעניין כי אחת הסיבות המרכזיות לעלייה בחומר בעירה זמין בישראל היא המרכיב העשבוני המושפע משינויי האקלים. על פי אביב אייזנבנד, מנהל מחלקת יערנות ופיתוח מקצועי באגף הייעור בקק"ל, עצי היער החיים שנים רבות סובלים מהתארכות תקופות הקיץ, מהידלדלות המים בשכבות הקרקע העמוקות ומהעלייה בתדירות הבצורות, מה שמוביל ליער הסובל מעקת יובש. לעומת זאת, דווקא הצומח העשבוני (כולל מינים פולשניים) נהנה מהטמפרטורות הגבוהות ומהעלייה ברצף הגעתן של תקופות חמות. הוא מתפתח תוך זמן קצר (במהלך האביב עד הקיץ), צובר מסה צמחית מפותחת ומתייבש בקיץ, וכך הוא משמש גורם מכריע בקיום רצף חומר הבעירה בתת-היער ומאפשר לשריפות להתפשט לממדי ענק.
במחקר מקיף יותר נבחן הסיכון לשריפות יער במקומות שונים בעולם ברבע האחרון של המאה, בתרחישי התחממות שונים. מהמחקר עולה שינוי משמעותי בסיכוי לשריפות יער בארצות הברית, בדרום אמריקה, במרכז אסיה, בדרום אירופה ובאוסטרליה. ממש חצי עולם. על פי המחקר, מקומות שמאופיינים כיום בסיכון בינוני על פי מדדים מקובלים יהפכו למקומות בסיכון גבוה, ומקומות בסיכון נמוך יהפכו לבעלי סיכון בינוני. נוסף על כל זאת, עונת השריפות תימשך זמן רב יותר מהמוכר כיום.
עם זאת, אם מסתכלים על הנתונים לאחור, קשה לומר עד כמה בדיוק ההתחממות הגלובלית עד כה השפיעה על תדירות שריפות היער ועוצמתן. במקומות רבים בעולם יש עלייה במספר שריפות היער, בתדירותן, בעוצמתן ובהשפעתן הכלכלית, אבל קשה לקשור את ההתחממות הגלובלית לאירועים ספציפיים.
ניקח את ישראל כמקרה בוחן – מצד אחד ניכרת בישראל החמרה באירועי שריפות ומוערך שלשינויי האקלים הלוקאליים הנגזרים מההתחממות הגלובלית יש יד בדבר, אך מצד אחר בישראל יש משקל רב לגורם האנושי בפריצת שריפות. במקביל, בשני מישורים אלה יש מאמץ רחב וחשוב של קק"ל למניעת וצמצום שריפות היער. קשה אפוא להפריד בין השפעת ההתחממות לבין גורמים מלבים נוספים כגון גידול במספר התושבים, ולאזן בין העלייה בסיכון לשינויים בהיקף המאמצים למניעת שריפות והקטנתן, אך לא נכון להתעלם מהדברים. בפרט, ההתחממות הגלובלית איננה הגורם הישיר לשריפה הנוראית בכרמל בסתיו 2010, אבל בהחלט השפיעה על היקפה. להזכירנו, השריפה התחוללה בחודש נובמבר יבש בצורה קיצונית, לאחר שנים של בצורת (יער יבש ודליק). נוסף על כך, אחד משינויי האקלים המקומיים הוא עלייה בשכיחות הרוחות המזרחיות, ורוחות אלה נשבו במהלך השריפה והקשו מאוד את מאמצי הכיבוי.
אסור שהקושי להפריד בין הגורמים ישפיע על המענה ועל ההיערכות. באוסטרליה למשל שריפות חורש הן כמעט דבר שבשגרה, אך דבריו האחרונים של ראש הממשלה הקימו עליו את הקהילייה המדעית בתחום. בחודש אוקטובר האחרון אמר ראש ממשלת אוסטרליה טוני אבוט בנאום רדיו כי שריפות חורש היו באוסטרליה מאז ומעולם, כי שינויי האקלים הם אמיתיים (עד כאן הכול נכון), אבל ש"שריפות החורש אינן פונקציה של שינויי האקלים אלא של החיים באוסטרליה". המשפט האחרון שגוי כמובן ועלול לרפות את ידי העושים במניעת שריפות וצמצום עוצמתן. ממחקרים רבים עולה שעקב שינויי האקלים מדד הסיכון לשריפות באוסטרליה עלה בממוצע בעשרות אחוזים בעשרות השנים האחרונות, ורק ב-2009 הוגדר במדד תחום חדש לאחר שהמקסימום המוגדר נפרץ, ועוד היד נטויה: קיץ 2013–2014 באוסטרליה מסתמן כחם ביותר אי פעם. במקביל מומחים מעריכים כי אוסטרליה תידרש להכפיל את היקף כוחות כיבוי האש עד 2030 עקב העלייה בסיכון לשריפות חורש בשל שינויי האקלים.
בסופו של דבר, ואולי נכון יותר לכתוב בראשיתו של דבר, שריפות היו ויהיו בכדור הארץ כמעט מאז ולעולם, ואפילו יש להן חלק חשוב בהתפתחות מערכות אקולוגיות שונות. יתרה מזאת, שריפת יער היא לפעמים גם דרך טבעית להתחדשות. ברם, ההתחממות הגלובלית עלולה להוציא דברים מכלל שליטה אם לא נקפיד וננקוט באמצעי הזהירות המתאימים. מעבר לנזק המיידי חשוב לדעת שהשריפות מאיצות את תהליך ההתחממות עקב פיזור נוסף של גזי חממה. עולם חם יותר עלול להיות עולם שבו יותר שריפות, ועולם שבו יותר שריפות יהיה עולם חם עוד יותר. את המעגל הזה בידינו ומחובתנו לעצור.
לקריאה נוספת על שריפות, על כדור הארץ וההתחממות הגלובלית ראו כאן.