כולנו מכניסים לחיים שלנו עוד ועוד מכשירים אלקטרוניים – מקררים, טוסטרים, מחשבים, שואבי אבק רובוטיים – ולא התחלנו אפילו לגרד את קצה הרשימה. בשנים האחרונות, עם התקדמות הטכנולוגיה, אנחנו גם נוטים להחליף את המכשירים הללו בתדירות גבוהה הרבה יותר – סמארטפון כל שלוש שנים, מחשב כל חמש, ולאט-לאט כבר אין דודות שמתגאות בכך שאת מכונת הכביסה שלהן הן קיבלו כמתנת חתונה לפני 30 שנה… ולמרות כל זאת, מעטים מאיתנו עוצרים רגע לחשוב איך המוצרים שאנחנו מחליפים מסיימים את חייהם.
ב-2010 הוערך משקל הפסולת האלקטרונית והחשמלית בישראל בכ-85 אלף טונות, ובאו"ם מעריכים כי כמות הפסולת האלקטרונית בעולם צפויה לגדול בשנים הקרובות ולהגיע ל-65.4 מיליון טונות ב-2017. ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של החומרים המרכיבים ציוד אלקטרוני – פלסטיק, ברזל, פלדה ומתכות אחרות – יכולות להיות הרסניות אם לא מפרקים אותם ומטפלים בהם באופן מסודר ובטיחותי. לא רק שהחומרים המסוכנים הורסים מערכות אקולוגיות ועלולים לחדור למי התהום ולזהם אותם, אלא שאנו גם יכולים להרוויח רבות ממחזור של החומרים היקרים האלה.
בדיוק בגלל זה נחקק בישראל ב-2012 חוק לטיפול סביבתי בציוד חשמלי ואלקטרוני ובסוללות, שחלקים ממנו ייכנסו לתוקף השנה. החוק מציב יעדי מחזור עד שנת 2020 (בהדרגה מ-15% עד 45%), קובע מנגנון המסדיר את האיסוף והמחזור של הפסולת ומגדיר מהם העונשים שיוטלו על מפירי החוק (עד 600 אלף ש"ח קנס ועד שנת מאסר להפרות שונות). המטרה העיקרית של החוק היא לעודד שימוש חוזר בציוד – ולהקטין עד כמה שאפשר את ההשפעות השליליות של הפסולת שאי-אפשר למחזר. כחלק מהחוק רשויות מקומיות יקימו מוקדי מחזור עירוניים ויאפשרו לתושבים לפנות מבתיהם את הפסולת האלקטרונית שלהם; בתי עסק המוכרים מוצרים אלקטרוניים יחויבו לקבל מוצרים אלקטרוניים ישנים כאשר קונים מהם מוצר חדש מאותו סוג; ויצרנים ויבואנים של ציוד אלקטרוני יחויבו למחזר 50% ממשקל המכשור שהם מוכרים.
פן מעניין של החוק נוגע לעידוד שילובם של אנשים עם מוגבלויות בתהליך המחזור. עוד לפני החקיקה החדשה התבססו כמה מיזמים פרטיים לטיפול בפסולת אלקטרונית על כוח אדם ייחודי זה (דוגמה אחת מני רבות), וכנסת ישראל והמשרד להגנת הסביבה הרימו את הכפפה ועיגנו את הדברים בחוק.
ומה קורה בעולם? באו"ם הקימו גוף מיוחד לנושא – StEP (ראשי תיבות של "פותרים את בעיית הפסולת האלקטרונית"). הגוף עובד לפתרון הבעיה בחמישה מישורים: התוויית מדיניות והמלצות לטיפול בפסולת אלקטרונית, תכנון מחדש של מוצרי חשמל ואלקטרוניקה כך שיזיקו פחות לסביבה, הגדרת עקרונות לשימוש חוזר במוצרים, הרחבת יכולותינו למחזר פסולת אלקטרונית וכמובן הגברת המודעות לנושא בכל רחבי העולם. והבעיה היא אכן של כל מדינות העולם – כפי שאפשר ללמוד ממפת הפסולת העולמית שהכינו ב-StEP
. יתר על כן, כדי להימנע מהעלויות של מחזור לפי דרישות החוק מדינות המערב מייצאות את הפסולת האלקטרונית שלהן למדינות אחרות – פעמים רבות באופן לא חוקי – שם היא מטופלת באופן לא מוסדר וגורמת לזיהום סביבתי ולסכנות בריאות חמורות.
אז מה עליכם לעשות בפעם הבאה שאתם מעוניינים להחליף מדיח כלים או לזרוק את המגהץ הישן? אם הוא יכול לשמש מישהו אחר מסרו אותו, למשל באמצעות אתר אגורה; ואם אי-אפשר לתקנו, אתם יכולים להעביר אותו אל אחת מנקודות האיסוף לפסולת אלקטרונית. אפשר לקוות שהציבור יתרגל למחזר את הפסולת האלקטרונית שלו כשם שאנו כבר רגילים להשליך את הנייר ואת בקבוקי הפלסטיק הריקים למכלים הנמצאים בכל מקום.