תארו לכם רכב עתידני: "רכב גבוה וקצר, לא מרעיש, לא פולט גזים, בטוח בנהיגה, מהירותו לא תעלה על 50 קמ"ש, הוא יהיה בנוי מחומרים קלים וניתנים למחזור, משקלו יהיה קל ונוח להטענה על רכבת, להובלה למרחקים…" (מתוך "הבגידה בארץ הבחירה" – הביוגרפיה של יוסף תמיר ז"ל, מר סביבה הישראלי)
המצוקה התחבורתית שרק הולכת מחריפה גורמת גם לאידאליסטים, מגני הסביבה, לחפש פתרונות טכנולוגיים מתקדמים, ולפספס את המצאת הגלגל…
האופניים הראשונים תוכננו ב-1618 על ידי הצרפתי ז'וזף ניפס. הוא חיבר שני גלגלים ומוט, והרוכב התקדם באמצעות דחיפת הקרקע ברגליים. בשנת 1839 הומצאו הפדלים. מאז חלה התפתחות מרשימה. לאופניים של היום שלדה חזקה וקלה מחומרים מרוכבים, בולמי זעזועים שהופכים את חוויית הרכיבה לנעימה, הילוכים לכל מצב, ציוד בטיחות אמין ונוח והכול במחיר שווה לכל כיס.
הפופולריות של האופניים ככלי תחבורה לעיר הולכת וגדלה. כ-30% מהנסיעות העירוניות בערים באירופה נעשות באמצעות אופניים (גם בערים שבהן תחבורה ציבורית יעילה וגם בערים שהחורף שלהן מושלג יותר מהחורף בישראל).
חסינות האופניים בפני פקקים, אפס בעיות חנייה, עלות רכישה ואחזקה נמוכה וסיפוק על התרומה לסביבה קורצים לרוכבים בני 9–80. ההסדרה (וגם אי-ההסדרה ואכיפה) של האופניים החשמליים מוסיפים למעגל הרוכבים עשרות אלפי רוכבים חדשים מדי שנה בשנה, בהם מאותגרי כושר פיזי. קמפיינים ציבוריים שנמשכו שנים אפשרו בסופו של דבר העלאת אופניים לאוטובוסים ולרכבות, וכיום אפשר למקסם את היתרונות של כלי התחבורה השונים: הרכבת, כלי תחבורה אידאלי לטווחים בין-עירונים; והאופניים, כלי התחבורה האולטימטיבי לעיר (ובניגוד לתחבורה הציבורית, אינם מוגבלים ללוחות זמנים ולצירי נסיעה קשיחים), ומאפשרים פתרון יעיל ומהיר מנקודת המוצא ליעד.
גם בארץ, למרות היעדר תשתית מתאימה לרוכבים ברוב הערים (שבילי אופניים ומתקני חניה) וחוסר במודעות של הציבור (הולכי רגל, נהגים ושל הרוכבים עצמם), האחוזים של אלה שבוחרים להשתמש באופניים ליוממיות הולכים וגדלים. הרוכבים מצביעים ברגליים ואף מתארגנים למען קידום הנושא והפיכת הערים לידידותיות לאופניים, וליצירת שבילים המחברים אותן למסלולי הרכיבה הסמוכים אליהן. חברות וארגונים רבים מעודדים את עובדיהם להשאיר את האוטו בבית ולהגיע באופניים, ורשויות מקומיות יוזמות אירועים לעידוד ולהגברת את המודעות של התושבים לתחבורת אופניים.
גם מקבלי ההחלטות בממשלה וברשויות המוניציפליות מבינים שיש למצוא אלטרנטיבה תחבורתית לרכב פרטי בערים, אבל בפועל התקציבים שמשרדי התחבורה, הגנת הסביבה, הספורט, הבריאות, התיירות והמשרד לפיתוח תשתיות מפנים לרכיבה ולעידוד השימוש באופניים זניחים.
אז אם גם אתם בין מאוכזבי המיזם הטכנולוגי בטר פלייס, אם גם ליד הבית שלכם הרכבת התחתית עוד לא עוצרת ואם הייתם שמחים לוותר על העמידה עם הרכב הפרטי בפקק או להימנע מהטקס היומי של חיפוש החניה הסיזיפי – אנחנו מזמינים אתכם להוציא את האופניים מהמחסן, לבקש מהמעסיק שיתקין מקלחות לטובת העובדים הרוכבים באופניים ולהצטרף לפעילויות, לטיולים ולרכיבות שמוכיחות למקבלי ההחלטות שיש ציבור רחב ורוכב הדורש הקצאה של לפחות 1% מתקציב התחבורה לטובת תשתיות בטוחות לרוכבים או לפעילים המקומיים המקדמים את שדרוג תשתיות האופניים הקיימות.
____
הכותב מנהל את עמותת ישראל בשביל אופניים, הפועלת לקידום תרבות אופניים ולעידוד הרכיבה על אופניים בישראל, בערים, לאורך הכבישים בין עירוניים ובשטח.