הפקת חשמל מגלי הים נראית כאנרגיה מתחדשת אידאלית – גלים עולים יורדים וחשמל מופק, מה כבר יכול להיות פשוט יותר מזה? ואולם, בפועל אין כיום שום תחנת כוח מבוססת גלי ים משמעותית בעולם. מדוע בעצם? הרומנטיקה של הים, ובמקרה שלנו גם העיסוק של יגאל מוסינזון (סופר חסמב"ה) ברעיון, רק מחדדים את התהייה הציבורית בנושא.
בקצרה, נכון להיום לא כלכלי להפיק אנרגיה מגלי הים בהשוואה למקורות אנרגיה אחרים, כולל מקורות אנרגיה מתחדשים כמו רוח ושמש. אבל יש כאן ביצה ותרנגולת. כך למשל, עלות הפקת אנרגיה מהשמש ירדה דרמטית בעשורים האחרונים עקב השקעות נרחבות במחקר ופיתוח, אבל השקעות מקבילות בתחום אנרגיה מגלי הים – אין. אין פלא אפוא שהטכנולוגיה לא התייצבה ונותרה לא כדאית מבחינה כלכלית.
מעבר לפן ההשוואתי, יש גם קשיים אובייקטיבים בפיתוח מערכות להפקת אנרגיה מגלי הים. ראשית הסביבה הימית: המים המלוחים הם סביבה "עוינת" שמוכרת גם מהקושי להקים חוות של טורבינות רוח על אוקיינוסים (בהשוואה לחוות יבשתיות). נוסף על כך, הגלים עצמם מגיעים מכיוונים שונים, בעוצמות שונות ובתדירויות שונות, ומקשים פיתוח מכני יעיל, עמיד לאורך זמן והמתאים למגוון תנאים המאפיינים מקומות שונים.
מה קורה כיום בעולם? תחנות ניסיוניות וקטנות שונות קיימות במקומות שונים, ויש גם כמה חברות ישראליות שפעילות בתחום: למשל חברת SDE, הפעילה כבר 20 שנה ושביצעה כ-12 פרויקטים, ובהם תחנה שנבנית בסין ותפיק 0.5 מגה-ואט; וחברת Eco Wave Power, שלה פרויקט בגיברלטר בהיקף של 5 מגה-ואט. אלו פרויקטים אופייניים בעולם כולו היום, אך ייתכן שבקרוב נחזה בקפיצה משמעותית בתחום לאחר שענקית הטכנולוגיה לוקהיד מרטין הכריזה השנה על תחנה שתוקם באוסטרליה ותפיק 62.5
מגה-ואט.
לסיכום, נכון להיום לאנרגיה מהים תרומה שולית במפת האנרגיה הגלובלית. יש החושבים שהמדע, הטכנולוגיה וההנדסה של אנרגיה מהים נמצאים היום היכן שאנרגיה מהשמש והרוח היו לפני כמה עשרות שנים, ולכן אנרגיה מהים צפויה לפריחה בעשורים הקרובים. מנגד יש החושבים שההתפתחויות בתחום אנרגיות מתחדשות אחרות מייתרות את הצורך בהשקעה בתחום, ואנרגיה מגלי הים תיוותר רעיון אנקדוטי, וללא משמעות גלובלית.