מסלול טיול זה ידוע בשם Acqua Rocca Degli Zappini, שפירושו משהו כמו "האורן של סלע המעיין". סלע ומעיין מצאנו, אבל לאו דווקא אורן שראוי כי המסלול ייקרא על שמו.
מרחבת החניה צועדים כ-50 מ' בדרך עפר ויורדים שמאלה לעמק קטן ומגודר. סולם עץ, שנועד למטיילים, מתגבר על הגדר. אחרי שחולפים על פני בית אבן ישן וחרב, נכנסים לעולם הטבע. השביל עובר בתוך עצי אלון נשירים, יערות צפצפה וכמובן – יערות אשורים. לאחר כ-700 מ' חולפים על פני גשרון עץ שחוצה ערוץ קטן. עוד כ-200 מ' ופוגשים שלט קטן המרמז שכדאי לפנות ימינה ולהגיע למרגלותיו של סלע בזלת – הלוא הוא ה-Aqua Rocca המפורסם. זהו קיר בזלת מרשים שגובהו כ-40 מ'. המים הזורמים בו לאחר הפשרת השלגים מחליקים אותו היטב.
המשך השביל מקיף את הסלע באיגוף שמאלי ואז, כשמגיעים לראש הסלע, ליד מעיין דל שנובע מתוך מבנה אבן קטן, צומח עץ האשור הנהדר שלנו. מתוך רשת סבוכה של שורשים מעוצים, גלויים בחלקם, מתרומם גזע מפוצל לשניים בכיפוף אלגנטי. הקפו, על פי הערכה, כ-6 מ'. הענפים המסתעפים מהגזע יוצרים נוף נהדר ורחב, שמביא את העץ לגובה כ-15 מ'. ייתכן שהעץ הזה טופח ונשמר במשך השנים על ידי תושבי האזור כדי שיעניק מצלו לבאי המעיין.
באירופה, ייאמר מיד, יש עצי אשור גדולים יותר. אשור היערות (Fagus sylvatica), עץ נפוץ באירופה הממוזגת מספרד ופורטוגל עד צפון טורקיה, הוא עץ גדול, שעשוי להגיע בתנאים טובים לגובה 50 מ'. אבל בכל זאת, יערות האשור הצומחים בהר אטנה מחזיקים ברוב חוצפתם לפחות שני שיאים משלהם. ראשית, אלה הם עצי אשור היערות הדרומיים ביותר בעולם הצומחים בר. ושנית, הם גם אלה שצומחים ברום הרב ביותר. האשור המפואר שלנו צומח ברום 1,500 מ' בערך, אך יש לו חברים שמטפסים עד 2,400 מ' מעל פני הים. בגלל הקור והרוח העזים עצים נאלצים להסתפק בממדים של שיח. ענפיהם הנוגעים בארץ מצמיחים שורשים ואלה נותנים עוד קצת סיכויים לשרוד.
ליער האשורים בהר אטנה יש חשיבות רבה מבחינה גנטית ואקולוגית. זוהי אוכלוסייה הצומחת בבידוד מלא מאז תום תקופת הקרח האחרונה, לפני כ-10,000 שנה. יש להניח שכאשר האקלים היה קר יותר, יערות האשור היו נפוצים מאוד בהר והעצים שצומחים כיום בהר הם רק שריד לאותם ימים רחוקים.
כדאי מאוד להמשיך בשביל העולה בתלילות לראש המדרון, מרחק של כ-800 מ'. השביל עובר על גרגרי אפר וולקני והוא מתגבר במרחק הקצר הזה על הפרש גובה של כ-180 מ'. השכר מגיע בסוף בתצפית מראש הדופן הדרומי של עמק בובה (Bove). העמק המפורסם, שאורכו כ-7 ק"מ, נוצר מהתפוצצות וולקנית אדירה שהתרחשה כנראה לפני כ-8,000 שנה. העמק מוקף קירות זקופים, שחלקם מתנשא כ-1,000 מ' מעל לקרקעית. היווצרות העמק הזה קשורה גם לארץ ישראל. החוקרים משערים שהיא יצרה גל צונמי שהשפיע על מזרח הים התיכון והחריב, בין השאר, את היישוב הפרהיסטורי עתלית-ים, השוכן כיום מתחת לפני המים.
מכאן שבים באותה דרך חזרה.