אנחנו צרכנים; אנחנו צורכים כל יום, כל היום. אוכלים אוכל, מדליקים את האור, שוטפים כלים, כותבים על נייר ועוד ועוד – בכל הפעולות האלה אנחנו צורכים משאבי טבע. זה בסדר, כל היצורים החיים על פני כדור הארץ צורכים משאבים מהסביבה, אבל האם המשאבים האלה תמיד יישארו כדי לשרת אותנו?

יש שני סוגים של משאבי טבע: משאבים מתכלים – כגון מתכות – ומשאבים מתחדשים – למשל עצים, פחם ודגה. גם בקרב המשאבים המתחדשים יש שוני בקצב ההתחדשות: יש משאבים שקצב היווצרותם איטי ביותר, למשל פחם, שנוצר במשך מאות מיליוני שנים; ויש משאבים שנוצרים בקצב מהיר מאוד, למשל מחזור המים בטבע.

לכל אחד מאיתנו יש "טביעת רגל אקולוגית", מדד המחושב על ידי הארגונים Global Footprint Network ו-New Economics Foundation. הפעולות שאנו עושים משפיעות על הסביבה וגוזלות משאבים מכדור הארץ, והמדד הזה הוא ניסיון להצמיד מספר למשאבים ולמערכות האקולוגיות הנדרשים כדי לספק את הצרכים שלנו. הבעיה נוצרת כאשר אנחנו משתמשים יותר מדי במשאבים המתכלים וצורכים משאבים מתחדשים מהר יותר מקצב התחדשותם – ומתברר שאנו עושים זאת מאז שנות ה-80 של המאה הקודמת.

"יום הגירעון האקולוגי" (Earth Overshoot Day או Ecological Debt Day) הוא יום בשנה שבו לפי החישובים העולם כילה את משאביו הטבעיים שהיו אמורים להספיק לו לכל השנה. השנה היום הזה היה 19 באוגוסט – כלומר ב-134 הימים שנותרו לנו עד סוף 2014 אנו משתמשים במשאבי טבע שהם מעבר ליכולת החידוש הטבעית של כדור הארץ. אתם מבינים את חומרת המצב? בקיץ כבר כילינו את כל המשאבים שהיו אמורים להספיק לנו עד החורף.

בדיוק כמו בחשבון בנק – אנחנו מושכים יותר משנכנס, הביקוש עולה על יכולת ההתחדשות – ונכנסים לאוברדראפט, או ליתר דיוק – לווים מהעתיד. לפי החישוב, כדי לספק את דרישת האנושות למשאבים מתחדשים יידרשו לנו כדור ארץ וחצי. אבל מן הסתם אין לנו יותר מכדור ארץ אחד.

אם טביעת הרגל האקולוגית היא מדד כמותי למשאבי הטבע הנדרשים כדי לספק את הצרכים שלנו, אפשר לומר כמה דונם מכדור הארץ אדם צריך. אף שכדור הארץ מעמיד לרשותנו 18 דונם לנפש – הממוצע העולמי הוא 27! ואיך ישראל תורמת לממוצע הזה? טביעת הרגל של הישראלי הממוצע היא 48 דונם – כלומר, אם כל העולם היה חי כמו הישראלים, היינו זקוקים ל-2.5 כדורי ארץ. ואנחנו לא שונים משאר המדינות המפותחות: טביעת הרגל של האמריקני הממוצע היא 94 דונם, קנדים צורכים 71 דונם והולנדים 44 דונם. "למזלנו" המדינות המתפתחות מורידות את הממוצע – למשל סין (21) והודו (9) – אבל גם בהן רמת החיים עולה, ואין סיבה שמדינות המערב יחיו לא רק חשבון העתיד, אלא גם על חשבון מדינות עולם שלישי.

בשנת 1987 חל יום הגירעון ב-19 בדצמבר, כלומר צרכנו כמעט בדיוק במהירות שבה כדור הארץ הצליח להתחדש. בשנת 2000 כבר "חגגנו" את יום החוב ב-1 בנובמבר, ובמשך השנים היום הזה מגיע במועד מוקדם יותר ויותר. החוב שלנו גדל, ובקרוב לא יהיה ממי ללוות.