בשנת 1997 Arthur Weis, מרצה באוניברסיטת טורונטו, קנדה, שערך ניסוי בגידולי שדה, נשאר עם דלי מלא זרעי חרדל ללא שימוש. הוא החליט לאחסנם בתנאים נאותים, וכשבשנת 2004 פקדה בצורת קשה, החליט וייס לזרוע אותם לצד זרעים טריים אחרים. להפתעתו הוא גילה שהזרעים החדשים (בניגוד למאוחסנים) מיהרו לצמוח, צמחיהם היו קטנים יותר, והם מיעטו בפרחים שהנצו כשבוע לפני האביב.
מסתבר ששינויי האקלים וההתחממות הגלובלית עודדו שינוי בהתנהגות הזרע. האבולוציה, אם כך, אינה רק הדרגתית ונמשכת לאורך מאות שנים כפי שסבר צ'רלס דרווין, כי אם מואצת גם בטווח זמנים קצר ביותר – פחות מעשור, והרי לכם זן חזק ומותאם נכון יותר לתנאי הסביבה.
וייס בטוח שמדובר בשינוי שיבשר שינויים רבים אחרים בעקבות ההתחממות הגלובלית.
מינים שלא יצליחו לעמוד בתנאי החום – ייעלמו, ויהיו כאלו שישתנו ויתאימו את עצמם לתנאים החדשים. הסנאי האדום בקנדה מתרבה לפני הזמן, כבשי הפרא בסקוטלנד הופכות קטנות יותר, וכך אוכלוסיות ציפורים, בעלי חיים וצמחים.
בעשורים האחרונים הראו ביולוגים כי שינויי הסביבה קורים גם בעקבות מעשי אדם. כריתת עצים וחשיפת מאגר מים לשמש גרמו לזן צפרדעים להיות עמיד יותר לחום מאשר אותו זן שגדל בברכות מוצלות.
לעומת הברירה הטבעית, שבה המין החלש נכחד, יש גם מקרים הפוכים שההתחממות הגלובלית גורמת להם, כמו במקרה של כבשי הפרא בסקוטלנד: לכבשים הגדולות היו סיכויים רבים יותר לשרוד את החורפים הקשים, אבל עם השנים והתמתנות החורפים הצליחו גם כבשים קטנות לשרוד, מה שהוביל בהמשך להקטנת הגודל הממוצע שלהן.
מדענים רבים סוברים כי עם ההתחממות הגלובלית תואץ האבולוציה, וכרבע מהמינים ייכחדו או יעברו שינוי משמעותי. בינתיים וייס ועמיתיו הבוטנאים החלו לאסוף זרעים כדי שבעוד 50 שנה מעכשיו חוקרים אחרים יוכלו לעמוד על השינויים ולהיעזר בבנק הזרעים.
מתוך מאמר של Environment 360 של אוניברסיטת ייל.