מתברר שמחירי הדלק הם שיקול מרכזי בעיצוב מטוסים חדשים בעשור האחרון, כך לפחות אמרו נציגי שתי החברות העיקריות לייצור מטוסים כבדים, איירבוס ובואינג, בפאנל בנושא תעופת העתיד בכנס התעופה האזרחית הבינלאומי השביעי שנערך במכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל בשיתוף הרשות לתעופה האזרחית בישראל (רת"א). אבל בפועל השיפורים השוטפים שמציעות היצרניות כדי לצמצם את צריכת הדלק במטוסים – הורדת משקל, שיפור ביעילות המנועים ועוד – אינם מצליחים לבלום את העלייה בפליטות גזי החממה, וזאת עקב העלייה בתעבורה האווירית.

העלאה משמעותית של מחירי הדלק – קרי מס פחמן על פיזור הפחמן הדו חמצני עקב השימוש בדלקים – תעודד פיתוח של פתרונות טכנולוגיים יעילים יותר, אבל בטווח הקצר המשמעות היא עליית מחירים ופגיעה במבקשים לטוס, וזו לא הדרך הרצויה לצמצם את השפעת התעופה על האקלים. עיקר הגידול בתעופה האזרחית צפוי במדינות המתפתחות, ואין סיבה שתעופה אווירית תהיה נגישה פחות לאזרחי סין והודו מאשר לאזרחי ארצות הברית. אזרחי העולם לא רוצים לטוס פחות אלא יותר, והמטרה היא למצוא דרך לאפשר את העלייה בתעבורה האווירית העולמית ובתוך כך להקטין את השפעת התעופה על האקלים. נוסף על כך, העלאת המחירים דורשת הסכמה בינלאומית רחבה שיהיה קשה מאוד לגבשה, כפי שאפשר להיווכח מההתנגדות האמריקאית לרגולציה שמנסה ליישם האיחוד האירופי.

אז מה עושים? מתברר שמרכזי מחקר רבים כמו למשל סוכנות החלל האמריקאית NASA ואפילו יצרניות המטוסים כבר עוסקים במרץ בחיפוש אחר פתרונות טכנולוגיים ואינם ממתינים ליום שבו מחירי הדלק יעלו עוד (בין שבעקבות מס פחמן ובין שלא). בסופו של דבר, את המטוסים שייכנסו לשירות בעוד 10 ו-20 שנים מתכננים כבר היום, ולעתים שיפורים קטנים (כולל שיפורים שנגזרים ממחקרים על דגמים עתידיים) יכולים להיות מוטמעים בפסי הייצור הקיימים (אורך חיי מטוס נוסעים הוא 20 עד 30 שנה).

אחד הכיוונים שנבחנים הוא הרחבת השימוש בדלק שמקורו בביומסה באופן "שקוף למשתמש"; הכוונה היא שאותו מטוס יכול לטוס עם דלק רגיל ומזהם וגם עם דלק המופק מצמחים. עד היום כבר התקיימו יותר מ-1,000 טיסות באמצעות דלק ביולוגי, אבל בראייה גלובלית הרחבת השימוש בדלק כזה בעייתית כיוון שהיא יוצרת תחרות עם תעשיית המזון על שטחי גידול חקלאיים, ואולי זו הסיבה לכך שנציג איירבוס הציג בפאנל פעילות מחקרית סביב דלק מאצות הגדלות בחוות חקלאיות צפות באוקיינוסים.

שתי יצרניות המטוסים המובילות גם מתחילות לעסוק בהנעה חשמלית או היברידית (משולבת) למטוסים. איירבוס כבר הציגה מטוס חשמלי קטן, ובמקביל בואינג חוקרת "מטוס קונספט" (פרויקט SUGAR) בעל הנעה היברידית (בהמראה נדרש כוח רב, אבל בשיוט די במנוע החשמלי). אגב, גרסה אחרת שנבחנת בפרויקט SUGAR מתבססת על גז טבעי נוזלי, ששריפתו משחררת פחות גזי חממה מדלק תעופתי רגיל. על כל פנים, מטוס חשמלי לטווח ארוך אינו כדאי היום, אבל היעילות של בטריות (אנרגיה ליחידת משקל) הולכת ומשתפרת כל הזמן, ועלות הטעינה של הבטריות באנרגיה מתחדשת נמצאת בירידה חדה, כך שמשוואת הכדאיות עשויה להתהפך כבר בעשורים הקרובים.

ומה יקרה בעתיד הרחוק יותר? ייתכן שיפותחו מטוסים יעילים בהרבה מבחינה אווירודינמית בזכות שיטות חישוב מתקדמות ומבנה מטוס גמיש ומשתנה (התאמה רציפה של האווירודינמיקה של המטוס לתנאי הטיסה, ולא אווירודינמיקה אחת שמתאימה ל"תנאי טיסה ממוצעים"). מה שמעניין במיוחד ברעיונות האלה הוא הניסיון  ללימוד מהטבע. אם ציפורים טסות ביעילות רבה כל כך, מדוע שלא נלמד לחקות אותן? הגישה המדעית הזאת נקראת ביומימיקרי ועיקרה קבלת השראה מהטבע לפיתוח פתרונות מקיימים לבעיות הנדסיות ואחרות. הרעיון בהחלט נשמע מעניין, אבל נראה שנצטרך לחכות בסבלנות כדי לגלות איך זה ייראה…