בדרך כלל כשחושבים על התחממות גלובלית חושבים על הפגיעה החמורה שתהיה על היבשה. עם זאת, מדענים רבים מזהים את הסכנות הטמונות גם לשוכני המעמקים. בשני מחקרים שהתמקדו באזורים מרוחקים זה מזה: מול חופי קליפורניה ובאירלנד (כ-4,000–5,000 מ' מתחת לפני הים), גילו החוקרים כי למזג האוויר תפקיד מכריע בקיום דיירי הים העמוק, מההשפעה על תנאי זרימת המים וערבובם ועד לחוסר באספקת מזון המגיע על פי רוב מאבקנים, מאצות ומשיירי בעלי חיים ימיים – מזון שמעבירים זרמי האוקיינוס, וששוקע לקרקעית כדי לקיים קהילות ימיות. כל אלו הם שינויים דרסטיים שיוחרפו עם הזמן.
בשנים 1997–1998, לדוגמה, נעלמו מקרקעית הים שטחי מרעה של מלפפוני ים בשל סופת אל-ניניו שפקדה את האזור, מה שהוביל לצמצום אוכלוסיות ימיות שניזונו מהם, ובעקבות זה, לצמצום אוכלוסיות גדולות יותר שניזונו מאותם יצורים שהתקיימו ממלפפוני הים, וכך הלאה, כתגובת שרשרת.
בהתבסס על התצפיות הגיעו החוקרים למסקנה ששינוי ארוך טווח באקלים יוביל לפגיעה חמורה בקהילה הימית ובסביבת המחיה שלה.
כדי ללמוד יותר על ההשלכות וכדי להציע פתרונות יש לכלול גם את מעמקי הים כסביבה מחקרית, ולנטר אזורים נרחבים שנתוניהם יובאו בחשבון בבניית מודלים של האקלים.