דמיינו לרגע שמישהו ניגש אליכם ברחוב ומספר לכם שאתם האדם החשוב ביותר שחי מעולם על פני האדמה. הייתם עוצרים להקשיב לו או שהייתם עוברים לצד השני של הרחוב? ומה היה קורה אם הייתם שומעים שיש לכם את כל הפוטנציאל הנדרש כדי לשנות את עצמכם ואת העולם? הייתם מאמינים?
ברור שלא. זה נשמע מופרך יותר מאשר לראות פתאום כלב ירוק או לגלות שאתה הבן האובד של ביל גייטס. אבל זה נכון. דביק ככל שזה יישמע, אנחנו השינוי שכולם מחכים לו. אנחנו התקווה הגדולה ביותר לעצמנו ולעולם. יש בנו פוטנציאל מעבר לכל דמיון, רק שאנו לא מזהים אותו ולא מביאים אותו לידי ביטוי.
מגיל אפס חינכו אותנו לחשוב ולהאמין שזה בדיוק להיפך. שאנחנו קטנים, חלשים, מוגבלים, שאין לנו כוח, שאנחנו בורג קטן במערכת, שאנחנו תלויים בנסיבות חיצוניות, ושעלינו לעבוד כל החיים כדי לשנות את זה.
אבל זה שקר איום ונורא. האמת היא שאנחנו בעלי יכולות, תכונות ויתרונות שיכולים להביא לשינוי שכולם מייחלים לו, אבל אנחנו עסוקים יותר מדי בניסיון להטיל את האחריות על האחרים: על המדינה, על החינוך, על ההורים, על התרבות, על השיטה, על התקשורת, הכול חוץ מליטול אחריות על הדבר היחיד שבאמת אפשר לשנות – את עצמנו.
אתם בטח קוראים את המילים האלה ושואלים את עצמכם, מה הוא רוצה ממני? העניין הוא שאני לא רוצה מכם כלום. אני רק מספר לכם את זה, שתדעו. תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
הנה שאלה מעניינת: איך זה שבחברה מפותחת ומגוונת כמו שלנו, שחיים בה הרבה כל כך אנשים נבונים ויצירתיים, העושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות ומחוללים פריצות דרך גדולות כמעט בכל תחום אפשרי – איך אנחנו מוצאים את עצמנו עומדים בפני כמה מן האתגרים הגדולים ביותר בהיסטוריה מבלי שיהיה לנו פתרון ברור באופק? איך זה שאף על פי שהגענו להישגים אדירים, ויצרנו אפשרויות לחיות חיים ארוכים ונוחים, המצב נראה כאילו הוא הולך ומחמיר?
אולי זה משום שברמה האישית אנו מתמודדים באופן יומיומי עם מתח, חרדה, ניכור, בדידות, שיפוטיות, כעס, אלימות, יחסים בינאישיים רעועים, חוסר סיפוק ועוד אינסוף קונפליקטים. וגם ברמה הכללית המצב לא מזהיר: התחממות גלובלית, דלדול משאבים, פיצוץ אוכלוסין, משברים כלכליים, זיהום, קריסה של מערכת החינוך, קונפליקטים בין מדינות, אינדיווידואליזם מוקצן וחוסר אמפתיה לאחר.
מייאש, לא? אז זהו, שלא. כי אלו הן לא באמת הבעיות שלנו אלא רק הסימפטומים. אם נתייחס רק לבעיות נמצא את עצמנו טובעים בהן. אך אם נתבונן קצת יותר לעומק ומעבר לבעיות הקיימות, נמצא שהמקור הוא אחד: אופן החשיבה והתפיסה שלנו את עצמנו ואת העולם סביבנו דרך "משקפיים" של רעיונות, אמונות ודימויים, היוצרים מציאות מוחשית ומורכבת, היוצרת בתורה בעיות. הנה כמה דוגמאות.
מערכת החינוך מתנהלת כך שצבירת ידע, תחרות בין תלמידים והישגיות שמבוססת על ציונים הם דברים חשובים. אך כיום דווקא רעיונות מעין אלו עומדים כמכשול לא קטן בדרך להשגת מטרתו העיקרית של החינוך – התפתחות של כל תלמיד והכנתו לחיים על כל היבטיהם. תרבות הצריכה מתקיימת על בסיס הרעיון שמשהו חסר בחיינו ושאנו צריכים לקנות מוצר כזה או אחר כדי להשלים את החוסר הזה או כדי להיות מאושרים; רעיון זה עומד מאחורי כל פרסומת או קמפיין, המבטיחים לנו הבטחות שלעולם לא מתקיימות. קניית מוצר כזה או אחר לא מעניקה לנו אושר, אלא רק משאירה אותנו באשליה שהאושר נמצא ממש מעבר לפינה, במוצר הבא.
לא צריך ללכת רחוק – אנחנו מוקפים ברעיונות בחיי היומיום שלנו שפוגמים באיכות חיינו, אך אנו מקבלים אותם כמובנים מאליהם. די אפילו לבחון רעיונות כמו "שמן זה רע ורזה זה יפה" (שמכלכל תעשיית דיאטות, תרופות ותוספי מזון בהיקף של מיליארדי דולר בכל שנה), או "אני צריך את הדגם הכי חדיש של הטלפון הסלולרי" (גם אם זה אומר שזה יעלה אלפי שקלים בעשרות תשלומים קטנים, ובסוף נשתמש ב-5% מהפונקציות שלו). הכול כדי לראות כמה אנחנו מוקפים.
"אם אתה רוצה לראות זן בסכנת הכחדה, קום והסתכל בראי" – את המשפט הזה אמר ג'ון יאנג, מנהל בנאס"א. המצב האקולוגי-סביבתי היום בעולם הוא תוצאה של האמונה כי בני האדם יכולים לשלוט בטבע, ולכן אפשר לנצל את משאבי כדור הארץ מבלי לחשוב על ההשלכות. אמונה ברעיונות כגון אלו הובילה למצב שבו אנו צורכים ומתנהגים כאילו עומדים לרשותנו משאבים של ארבע פלנטות, מבלי לשים לב שאופן התנהגות זה מעמיד בסכנה את כל המערכת האקולוגית ואותנו בתוכה.
אין שום דבר רע ברעיונות – רעיונות משרתים אותנו ביומיום, מקדמים ומניעים אותנו. הבעיה מתחילה כשאנו נאחזים בהם וחיים על פיהם מבלי להבחין במחיר שאנו משלמים. אנו מעניקים לרעיונות שלנו הרבה יותר משמעות וכוח מכפי שיש להם במציאות, ואת הכוח לעצב את המציאות ולנהל את חיינו – תוך פגיעה בעצמנו ובסביבה.
אז מה אנחנו יכולים לעשות? לבחון את מה שגרם לבעיות הללו מלכתחילה; אם הרעיונות והתפיסות שלנו הם שיצרו את המצב שאנו נמצאים בו כיום, אז הכרה בהם וחקירה אותם יכולות לפתוח לפנינו דרך חדשה להסתכלות.
החדשות הטובות הן שאנו לא צריכים לעשות זאת לבד. קבוצות ורשתות של אנשים בכל העולם מתחילות להיווצר ולחבור יחד בכיוון הזה. אלו הם אנשים שמבינים כי יצירת שינויים בעצמם ויצירת שינויים בסביבה הם שני צדדים של אותו מטבע, והם פועלים בשיתוף פעולה למציאת פתרונות.
אז מה אתם אומרים, נשמע הגיוני או שבכל זאת אתם עוברים לצד השני של הרחוב? האמת היא שזה לא באמת משנה, כי גם בצד השני אתם עשויים להיתקל בי. כבר יש יותר מדי כמוני בחוץ – ואנחנו רק הולכים ומתרבים.

בני פייביש הוא מנחה ומרצה בתחום המנהיגות וה-Mentoring, יוצר פרויקטים המרחיבים תפיסה