מהו משבר ההתחממות הגלובלית? כיצד הוא משפיע על החיים באוקיינוסים, התופסים כ-70% משטח כדור הארץ, ועל חייהם של האנשים השוכנים לחופיהם? ובעיקר, מה אנו יכולים לעשות כדי להקטין את טביעת הרגל האקולוגית שלנו ולצמצם את פליטת הפחמן האישית בחיי היומיום? על שאלות אלו עונה התערוכה החדשה "פלמינגו ורודים ולוהטים: סיפורים של תקווה בים משתנה". התערוכה מוצגת באקווריום של העיר מונטריי בקליפורניה, עיר נופש לחוף האוקיינוס השקט, כשעה וחצי נסיעה מעמק הסיליקון, שבה התגוררו בעבר רוברט לואי סטיוונסון ("אי המטמון"), ג'ון סטיינבק ("ענבי זעם") והנרי מילר ("חוג הסרטן"). האקווריום, שנפתח ב-1984, נוטל חלק פעיל במחקר ובשימור החיים באוקיינוסים, והוא מהווה מקור משיכה עיקרי לתיירים הרבים הפוקדים את העיר.

התערוכה, המוצגת מחודש מרץ 2010, נחנכה לאחר שלוש שנות הכנה ממושכת בעקבות הדו"ח הרביעי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי אקלים, IPCC, שפורסם ב-2007, ובעזרת מענק מגופים כמו סוכנות האוקיינוסים והאקלים האמריקנית, NOOA. היא מדגימה ביצירתיות, בבהירות ובעזרת אמצעי המחשה מגוונים תופעות מוכרות יחסית כמו העלייה הצפויה במפלס האוקיינוסים ובטמפרטורה הממוצעת שלהם. לצדן מוסברות גם תופעות מוכרות פחות, כמו העלייה בחומציות האוקיינוסים או השינוי במערך זרימת המים באוקיינוסים.

שטח התערוכה משתרע על כ-650 מ"ר, והוא חולק לשבע גלריות משנה שבהן ממצאים בעלי איכות מוזאונית יוצאת דופן. בכניסה, מעל מסך טלוויזיה גדול, מוצג סרט מצויר המשרטט את קיצור תולדות האנושות, מעידן תרבות הכתב ומפעלי הבנייה הגדולים במצרים ובבבל ועד ימינו אנו. אם עוד לא שוכנעתם, הקריין בסרט חוזר וטוען כי מתקופת המהפכה התעשייתית ועד ימינו חלה עלייה מדאיגה בקצב שרפת דלקים מחצביים ובפליטת פחמן דו-חמצני. נזקי הפעילויות האלו התחילו להתברר רק בעשורים האחרונים.

בגלריה הראשונה, מאחורי אקווריום ענק, חיות בתנאים מבוקרים ציפורי מים, כולל הפלמינגו הוורודים שהיוו השראה לשם התערוכה. בתוך שטח המחיה שלהן הוצב מד גובה המראה את גובה המים הצפוי בשנת 2100. נוסף על מד הגובה, כדי לחזור ולהמחיש את המשמעות של העלייה במפלס האוקיינוסים, שורטט קו גלי כחול המתאר את מפלס המים העתידי על הזכוכית המפרידה בין המבקרים לציפורים. נותרתם אדישים לגורלן של ציפורי המים? בתצוגה הממוחשבת שליד האקווריום אפשר לראות שעליית מפלס האוקיינוסים תשפיע גם על החיים בערי המחר. ניו יורק, סן פרנסיסקו, אלכסנדרייה ואחרות צפויות להיות מוצפות באופן חלקי. האי קיריבטי באוקיינוס השקט ייעלם לחלוטין (לתושביו יש כבר תוכנית מגירה לפינוי).

בקיר שמול האקווריום מוצגת רשימה של מקורות אנרגיה חלופיים והבעיות שהשימוש בהם עשוי לעורר. כך למשל אנרגיה הידרואלקטרית, שאמנם אינה תורמת לעלייה בפליטות הפחמן, לא תהיה זמינה בעולם של השנים הבאות, שיהיה עולם חם ויבש יותר; השימוש באנרגיה גרעינית הוא מקור לתאונות קטלניות ולפסולת גרעינית מסוכנת; אנרגיה ממקורות גאותרמיים קשה להשגה ואפילו אנרגיית שמש שמדברים בשבחה אינה זמינה בימים מעוננים. פתרונות לכל הבעיות האלו עדיין אינם בנמצא. בפינת הגלריה מוצגים עובדים במקצועות העתיד: מהנדס חוות רוח (wind farm engineer), מעריך צריכת אנרגיה בבתים ובעסקים (energy auditor) ומתקין קולטי שמש, רק למקרה שאתם מתכננים הסבה מקצועית ועוד לא החלטתם על הכיוון.

ברוח הפרגמטיזם האמריקאי, התערוכה מעודדת את המבקרים לפעול לצמצום הנזק בכל דרך אפשרית. כך למשל, במעבר בין הגלריות נתלה ציור בהשראת ציוריו של האמן רוי ליכטנשטיין, המנסה לגרום לצרכן האמריקאי הממוצע להצביע ברגליים, עד רמת ההמבורגר ותרומתו לשינוי האקלים. במקום אחר נתלה ציור בהשראת האמן הבריטי סוויל לומלי (Lumley), שצייר את אחת מכרזות הגיוס המפורסמות למלחמת העולם הראשונה. במקום הכיתוב המקורי, מופיעה השורה "אבא, מה אתה עשית בנוגע לשינוי האקלים?".

בגלריה השנייה מוקרן על גבי מסך ענק סרט תיעודי קצר ומצמרר על החיים בכפר שישמרף (Shishmaref) המצוי על אי קטן מול חופי אלסקה. התושבים שמרואיינים בסרט מדווחים על האביב המקדים להופיע, הסתיו המאחר, חצרות בתיהם ההרוסות עקב עליית מפלס המים והפשרת הפרמא-פרוסט שמערערת את יסודות המבנים, ובעיקר על הקושי בדיג בגלל נדידה מוקדמת של דגים, המהווים את עיקר מזונם, לאזורים קרים יותר. לאחר שתנאי המחיה בכפר החמירו, נאלצו התושבים לעבור לחיות על היבשה הסמוכה.

בסמוך למסך מוצגות מפות משנים שונות המראות את גודלה המצטמצם של כיפת הקרח בקוטב הצפוני. לפי אחת ההערכות, קרח הקיץ בקוטב הזה (Arctic’s summer sea ice) ייעלם כבר ב-2013.

בגלריה הבאה זוכים צופים שמעולם לא צללו אל שוניות אלמוגים להתרשם מיופיים של החיים מתחת למים: באקווריום ענק חיים בצוותא ובנחת קיפודי ים, דגים, שושנות ים, אלמוגים ויצורים צבעוניים אחרים. וממול? מבנה מרשים וגדול המעוצב כבית קברות תת-ימי אפור שבו צפויים להיקבר בעתיד היצורים ששוחים כיום בשקט באקווריום הסמוך. על אחת המצבות מופיע שמו של המנוח: קיפוד ים. לצדו נטמנה שושנת ים ובסמוך להם "פלנקטון ז"ל". סרטון קצר מסביר כי האוקיינוסים קולטים כמחצית מכמות הפחמן הדו-חמצני שאנו, בני האדם, פולטים. כשהפחמן הדו-חמצני מתמוסס במים נוצרת חומצה פחמתית. יוני המימן של החומצה לוכדים את הקרבונט המצוי באופן טבעי במי האוקיינוסים ומשמש כאבן הבנייה (יחד עם סידן) של שלדי היצורים הימיים, כך שזמינותו מידלדלת. בקיצור, שלדיהם של היצורים הימיים הולכים ונחלשים והם מתים בהמוניהם. הפגיעה היא כה גורפת, עד כי מומחים מתקשים לחזות כיצד תיראה שרשרת המזון העתידית בימים החומציים והחמים של השנים הבאות. בינתיים מדווחים מדעני האקווריום כי העתיד כבר כאן, ולראיה הם מציגים תמונות של סרטנים שעברו התקפי לב בגלל עליית הטמפרטורה במפרץ מונטריי הסמוך.

בגלריה המכונה "גלריית הסעודה הנעלמת" (Vanishing Feast) חיים באקווריום ענק פינגווינים מגלניים שמוצאם מדרום אמריקה. נסיבות הגעתם לאקווריום הן מזעזעות, ומעידות על מה שצפוי לקרות ליצורים ימיים אחרים: במהלך שנת 2008 נדדו אוכלוסיות דגים שלמות, המהוות את מזונם של הפינגווינים, אל אזורים קרירים יותר באוקיינוס האטלנטי. הפינגווינים פתחו במשחה אחר הארוחה הנעלמת, אך כוחותיהם לא עמדו להם להמשיך במסע הימי המפרך. רבים מהם עלו אל חופי ברזיל במצב של תשישות מתקדמת. כמה מהשורדים שמסיבות שונות לא יוכלו לשוב עוד אל הטבע הובאו לאקווריום. כדי להבהיר את המשמעות הכאובה של המצב הוצב ליד האקווריום ציור גדול המתייחס לסצנה מרכזית בחיי היומיום של מבקרי התערוכה: ארוחת הערב האמריקאית, שהיא הארוחה המרכזית של היום. בציור משפחה של פינגווינים ישובה לשולחן, ואימא פינגווינית הנבוכה מגישה רק דגיג אחד קטן לצלחתו של האב, שאמור לחלקו בין כל הצאצאים הרעבים.

אז מה אפשר לעשות כדי לצמצם, עד כמה שאפשר, את הנזקים העתידיים? בגלריית "אמונה ופעולה" (Faith and Action) מצולמים בני דתות שונות שפועלים לתיקון המצב. כך למשל, המתפללים הנוצרים בכנסיית המיסיון בעיר כרמל, המרוחקת כחצי שעה נסיעה מן האקווריום, קונים ירקות ופירות מגידול מקומי בשוק איכרים בחצר הכנסייה. מאמינים מוסלמים במסגד במדינת אילינוי רוחצים את רגליהם במים שחוממו באנרגיית השמש, וחסידי זן במנזר בסן פרנסיסקו מפיקים כחצי מן האנרגיה שהם זקוקים לה מקולטי שמש.
בגלריה "עולם של שינוי" (World of Change) מצולמים נוסעי מערכת התחבורה הציבורית המשוכללת בעיר בוגוטה שבקולומביה, נהגי צי האוטובוסים של עיריית סן פרנסיסקו, שמנועי הדיזל שלהם מונעים בשמן טיגון מרשתות המזון המהיר בעיר, ותושבי כפר במדינת ביהר שבהודו, המנצלים ביומסה להפקת אנרגיה נקייה. הגלריה "עשו שינוי, לא פחמן" (Make Change, Not Carbon) עוצבה כמטבח של בני המעמד הבינוני החדש והירוק. על מכונת הכביסה תמונה של חבלי כביסה עמוסים בבגדים (הייבוש חינם), ועל השיש מנות צמחוניות של פסטה וסלט. בארון המצרכים צנצנות עם דגנים וקטניות וכל מכשירי החשמל במטבח מחוברים לסוללת שקעים מרכזית המאפשרת לנתקם בקלות בלילה.

מי שרוצה לשלוח מייל לנציגו בקונגרס בבקשה לפעולה דחופה יכול לעשות זאת בעמדה ממחושבת לפני היציאה מהתערוכה. באותה עמדה המבקרים יכולים גם להצטלם לסרטון קצר המתאר את תרומתם למען כדור הארץ באחת מכמה דרכים אפשריות (שימוש בסלי קנייה, באוטובוס או ברכב שצמיגיו מנופחים היטב) ולשלוח את הסרטון להפצה ברשתות חברתיות.

תערוכות אחרות באקווריומים ברחבי ארה"ב, העוסקות בנזקי ההתחממות באוקיינוסים (רשימה חלקית): פלישת המדוזות – אוקיינוסים בתנאי חוסר שיווי משקל באקווריום הלאומי בעיר בולטימור; התערוכה הווירטואלית "שינוי האקלים באקווריום" בבוסטון; וגם תערוכת "מרגישים את החום": אתגר האקלים, אקווריום בירץ (Birch) בעיר סן דייגו.

מתכננים לצמצם את טביעת הרגל האקולוגית שלכם ולנפוש הקיץ בישראל? רבים מהחומרים בתערוכות הועלו לאתרי האינטרנט שלהן והם מהווים תחליף טוב לביקור אישי בה.

פורסם לראשונה בבלוג הוֹמוֹ קוֹמְבּוּסְטַאנְס – האדם השורף