אולי לא שמתם לב לכך, אך העיר שבה אתם חיים גדלה כל העת מסביבכם. למעשה, סביר להניח כי העיר שבה אתם עובדים גרים ומבלים היום תהיה כבר מחר בבוקר גדולה קצת יותר. זהו כמובן תהליך טבעי שמתרחש מסביבנו כל הזמן, ותכנון נכון של עיר, שיאפשר גידול מסודר, אינו דבר של מה בכך. ובתוך כך אחד הנושאים המורכבים ביותר – כזה שיש לו השלכות מרחיקות לכת גם על חיי התושבים בעיר – הוא כמובן נושא התחבורה: ככל שהערים גדלות ורמת החיים בהן עולה, כך גדלה גם כמות כלי הרכב הגודשים את מרכזי הערים הגדולות; וככל שכמות כלי הרכב גדלה, מתארכים כמובן פקקי התנועה ומתעצם זיהום האוויר.

יש ערים שבהן ההגעה אל מרכז העיר היא משימה כמעט בלתי אפשרית. מחקר שנערך באחרונה באנגליה מגלה, למשל, שנהג לונדוני ממוצע מבלה כ-106 ימים מחייו בחיפוש אחר חניה. כל מי שזוחל יום יום בפקקי התנועה בדרך אל או ממקום עבודתו ודאי מכיר את התחושה המתסכלת המלווה את החוויה המתישה הזו. לא רק שעלינו לצאת מוקדם מאוד כדי להגיע בזמן אל היעד, אלא שאנחנו נאלצים להתמודד עם הקושי למצוא חניה ועם העלויות הכרוכות בכך, כמו גם עם מחירי הדלק. המעמסה הכלכלית (והמנטלית) דוחפת רבים לפזול לכיוון פתרונות תחבורתיים נוחים יותר כגון תחבורה ציבורית ורכיבה על אופניים.

רבות כבר דובר על יתרונות הרכיבה על אופניים. לצד היכולת לנוע בחופשיות ולהגיע ממקום למקום בקלות, רוכבי האופניים חוסכים את העלויות הגבוהות של אחזקת רכב ומשפרים את מצבם הבריאותי בזכות הפעילות הגופנית הכרוכה ברכיבה יומיומית על אופניים. עם זאת, לו מחר בבוקר היו כל תושבי הערים בעולם בוחרים לעבור להתנייד בלעדית באופניים, היה נוצר תוהו ובוהו לא קטן. תכנון עיר המותאמת למכוניות אינו דומה לתכנון עיר שבה התחבורה מבוססת על אופניים או על תחבורה ציבורית. התשתיות, השילוט, ויסות התנועה והיבטים רבים אחרים מקבלים משמעות שונה לחלוטין, מה שיכול לגרום לכאבי ראש לא קטנים עבור מהנדסי הערים.

סביר להניח כי בתכנון ערים חדשות ברחבי העולם ייושמו מרבית הלקחים והתפיסות החדשות בנושא. אך מה יעלה בגורלן של הערים הוותיקות, אלו הקיימות כבר מאות שנים ושנבנו מלכתחילה "לא נכון"? ובכן, מתברר שבעיית כלי הרכב מדירה שינה מעיניהם של ראשי ערים רבים ברחבי העולם, ולאחרונה שש ערים גדולות באירופה הכריזו מלחמה על כלי הרכב. הן גם מתכננות לפתוח במהלך אגרסיבי שיהפוך את מרכזי הערים, או חלקים גדולים מהם, לנקיים ממכוניות. אוסלו, בירת נורווגיה, הצהירה כי עד לשנת 2019 תיאסר כניסת מכוניות אל מרכז העיר וכי העירייה תקצה משאבים ליצירת מערך תחבורה שיתבסס על אופניים ועל תחבורה ציבורית בלבד.

ולא רק בנורווגיה: בדבלין, בירת אירלנד, הקצו לאחרונה כ-150 מיליון יורו לתכנית שתרחיק את כלי הרכב ממרכז העיר; בפריז, שבה הנהיגו זה מכבר את שיטת המספרים שלפיה בעלי כלי רכב בעלי מספרי רישוי זוגיים או אי זוגיים רשאים להיכנס לעיר רק בימים ספציפיים, מדווחים על ירידה משמעותית בעומסי התנועה ובזיהום האוויר, וראש העיר כבר הודיע על מיסודו של "יום ללא מכוניות" ועל סגירת אזורים מסוימים לאורך נהר הסן להולכי רגל בלבד עד קיץ 2016; וגם במדריד ובבריסל עושים ראשי הערים מאמצים כבירים כדי לצמצם את מספר כלי הרכב העושים את דרכם אל מרכז העיר, זאת באמצעות הקצאת "כרטיסי כניסה" רק לבעלי כלי רכב שיש להם חניה מוסדרת בעיר וסגירת אזורים בעיר להולכי רגל בלבד.

וכיצד תיראה עיר ללא כלי רכב, המבוססת כולה על תחבורת אופניים? ובכן, ייתכן שעיר כזו תיראה לצופה מהצד מעט מוזרה. בתור התחלה, צורת מבני המגורים והתעשייה וכן הארכיטקטורה הפנימית שלהם יהיו שונות לחלוטין. כך, למשל, תוכלו למצוא בתוך המבנים עצמם מסלולי אופניים שייקחו את התושבים מפתח ביתם ועד למחוז חפצם. על פי סטפן פלמינג, מחבר הספר "Cycle Space", המודל לעיר שכזו מתבסס על תפיסה שונה בתכלית מזו שמנחה את בוני הערים כיום. העיר Velotopia, כפי שהוא קורא לה, צריכה להיבנות כשתחבורת האופניים היא הבסיס לתכנון המגורים, הכבישים ובעצם כל אספקט אחר בעיר. "כיום", כותב פלמינג בספרו, "כיסאות גלגלים ועגלות ילדים נכנסים ויוצאים ממבני מגורים, ואף אחד לא שם לב לכך. אם כך, מדוע שלא ננהג באופניים שלנו באותה דרך? דמיינו את היתרונות הגלומים בסוג כזה של עיר. ההורה יוכל לצאת מדירתו ולהגיע עד למדף המזון הקפוא שבמרכול כשהוא רכוב על אופניו, המשמשים הן אופני משא לנשיאת המצרכים הן עגלה שבה ישן בינתיים התינוק".

הספקנים יגידו אוטופיה לחוד ומציאות לחוד ויעריכו כי ההשקעות בערי אירופה השונות להוצאת כלי הרכב ממרכזי הערים חסרות סיכוי. אבל, כפי שאפשר לראות בתמונות מאירות עיניים בכתבה הזאת, צמתים ורחובות סואנים באמסטרדם הפכו בעשרות השנים האחרונות לפינות חמד לאזרחים ולתיירים. ואם אפשר באירופה אז אולי בקרוב גם אצלנו? ב-2012 נבחרה אשדוד לעיר מודל שיושקעו בה כרבע מיליארד שקלים לפיתוח תחבורה ירוקה ולפרויקטים המקדמים תחבורה ציבורית ושבילי אופניים. פרויקטים דומים בקנה מידה שונה מתקיימים גם בערים נוספות. אמנם מרכזי הערים בישראל עדיין אינם "נקיים" ממכוניות, אבל נראה שגם אצלנו כבר צועדים בכיוון הזה…