העלייה בביקוש למים מתוקים (לאוכלוסייה הולכת וגדלה בעלת צרכים הולכים וגדלים למחיה, לחקלאות ולאיכות חיים) לצד השינויים במחזור המים בעולם עקב שינויי האקלים מביאה לצריכת יתר במקומות רבים בעולם. צריכת יתר משמעותה שאיבה ממקורות מים מתוקים טבעיים – נהרות, אגמים ומאגרים תת-קרקעיים – בהיקף העולה על קצב ההתחדשות שלהם, וברור שמצב כזה לא יכול להתקיים לאורך זמן.
המצב הזה אינו זר לישראלים. כולנו מכירים את המוביל הארצי שנבנה להעברת מים מהכנרת למרכז הארץ ולדרומה, וכולנו מבינים שהכנרת ומקורותיה אינם עונים על הצרכים ההולכים וגדלים. כתוצאה מכך הוקמו בישראל בעשור האחרון
שורה של מתקני התפלה
מהגדולים בעולם שמספקים כיום חלק ניכר ממי השתייה שלנו. במקביל נבנתה
תכנית אב למשק המים (ובכלל זה למתקני התפלה) לעשרות שנים קדימה, המביאה בחשבון את המגמות הרלוונטיות וגם את אי הוודאות המאפיינת כל תכנון ארוך טווח ובפרט כזה הנתון גם להשפעת כוחות הטבע.
אבל באמריקה הדברים נראים אחרת, ובמקרה הזה בהחלט לא לטובה. קחו לדוגמה את קליפורניה החווה בצורת רבת שנים, אחת החמורות בהיסטוריה הכתובה. ב
לוס אנג'לס הממוצע הרב שנתי עומד על כ-350 מ"מ גשם לשנה, אבל בשנים האחרונות הוא ירד לפּחות מחצי מכך, ובסן פרנסיסקו ה
ממוצע הרב שנתי עומד על 600 מ"מ גשם לשנה, אבל בשלוש השנים האחרונות
יחדיו ירדו רק כ-720 מ"מ. בשל המצב העגום הכריז לפני כשנה מושל המדינה על
מצב חירום, הפנה תקציבי עתק למשק המים והנחה לצמצם את הצריכה ב-25% באופן מידי. נכון לימים אלה
הושגו יעדי צמצום הצריכה, ויש תקווה כי האל-ניניו החזק השנה יביא לגשמים רבים ולהקלה נוספת (
בפועל, למרות האל-ניניו, היקף הגשמים בחורף הנוכחי הוא רק ברמה של הממוצע ההיסטורי, ואין בו כדי לכפר על הפערים שהצטברו בשנים האחרונות במאגרים, במי התהום ובכיפות השלג בהרים המזינות את הנחלים).
במבט קדימה, שינויי האקלים צפויים להפוך את קליפורניה לחמה יותר ויבשה יותר, ועל המדינה להכין את משק המים שלה לימים קשים אלה. אז מה עושים? מתפילים. מעט ב
היסוס ואולי אף מעט באיחור נכנס גם משק המים בארצות הברית לעידן ההתפלה, ובמקרה של קליפורניה, הדבר מלווה בגאווה ישראלית.
לקראת סוף 2015
נחנך בדרום קליפורניה מתקן ההתפלה הגדול ביותר בארצות הברית –
Carlsbad Desalination Plant – והוא מפיק כ-190 מיליון ליטר מים ליום. עלות הפרויקט, הכולל את תשתיות מערכת המים לקליטת התוצרים שלו, עומדת על כ-1 מיליארד דולר. ומדוע גאווה ישראלית? גם מכיוון שהפרויקט נבנה על ידי חברת בת של
חברת IDE הישראלית, וגם מכיוון שלנו בישראל כבר יש מתקני התפלה גדולים פי שלושה. מי אמר שבאמריקה הכול גדול יותר?
מעניין לציין כי לפרויקט
התנגדו ארגוני סביבה רבים עקב צריכת האנרגיה של מתקן ההתפלה, חשש להשפעה אפשרית על הסביבה הימית ועוד. אבל אם המגמות הנוכחיות במשק המים בקליפורניה יימשכו, נראה כי יהיה צורך במתקני התפלה נוספים כדי לשמור על קליפורניה ירוקה ומאירת פנים, ועם הזמן ילמדו תושביה (כמונו אולי) להעריך את החשיבות של התפלת מי ים. עוד מעניין לציין כי חברת IDE נמצאת בבעלות קבוצת דלק וחברת כימיקלים לישראל, שלא פעם מותקפות על ידי ארגוני סביבה בישראל. מתברר שבעולם הירוק לא הכול הוא שחור ולבן.