הקונצנזוס המדעי, שסוכם על ידי אלפי החוקרים שהשתתפו בפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPCC – Intergovernmental Panel on Climate Change), קובע כי פליטות גזי חממה גורמות לשינויי האקלים שאנו חווים. הדעה הרווחת היא שאפילו אם הפעילות האנושית גורמת רק לחלק מהתופעות האקלימיות המאובחנות, הרי בידי האדם היכולת למזער את הבעיה על ידי פעולה נמרצת בהיבטים שבשליטתו.לפיכך, ממשלות רבות בעולם כולו נרתמות, תוך שימוש באמצעי מדיניות שונים, לצמצם את פליטות גזי החממה שלהן.

אפשר להתייחס לנושא פליטות גזי החממה בכמה מישורים ובכמה אמצעי מדיניות. אחד מהם הוא סוגיית הדיווח: המדינות המפותחות וגם המתפתחות נדרשו להכין את מצאי הפליטות שלהן, כלומר לעבד נתונים מקרו-כלכליים (top-down) המאפשרים לבנות תמונת מצב של המשק. בישראל, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מבצעת את איגום הנתונים ואת ניתוחם על פי הנחיות הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים. מעבר לכך, בחתימתן על הסכם קיוטו התחייבו המדינות המפותחות (המפורטות בנספח 1 להסכם), להציג הפחתות בפועל.

מדינת ישראל, למרות היותה בינתיים מדינה שלא נדרשת להפחתות, מקבלת על עצמה בימים אלה מחויבויות להפחתה. המחויבויות נובעות מנאומו של נשיא המדינה שמעון פרס מעל הבמה בוועידת קופנהגן ב-2009, מצירופה של ישראל לארגון ה-OECD, וכן מההסכמים הצפויים כחלק מאמנת המסגרת בדבר שינויי האקלים. הסכמים אלה אמורים להיכנס לתוקף ב-2013 עם תפוגת הסכם קיוטו (תקופה המכונה "פוסט קיוטו"). לאור זאת, ישראל נדרשת להתייחס לנושא פליטות גזי החממה באופן כללי, ולאפשרות שהיא תחויב לאפיין בצורה מפורטת יותר את הפחתת הפליטות שתידרש במגזרי המשק השונים.

כדי לגבש מדיניות יעילה להפחתת גזי חממה, המדינה זקוקה למידע נרחב מכל המגזרים במשק בדבר מצאי פליטות גזי החממה המאפיינים את פעילותם. מידע זה ישמש כנקודת מוצא לתוכנית פעולה עתידית. מערך הדיווח והרישום, שנרחיב עליו בהמשך, אמור לאפשר למדינה לאסוף נתונים אלה באופן וולונטרי (מרצון), ולגבש תובנות בעניין אפשרויות ההפחתה בחתך שהוא bottom-up (קרי, סכמת הפעולות היחידות שמתבצעות ברמת המפעל או הארגון והמצטרפות לכדי פעולה לאומית כוללת).

בעשור האחרון גברה הפעילות העולמית בנושא דיווח מצאי פליטות גזי חממה, ויותר חברות וארגונים עושים זאת. מערכי דיווח ורישום דומים פותחו בכמה ארצות בעולם, והם מותאמים לצרכים ולמאפיינים המקומיים. מערכי הדיווח והרישום הקיימים בעולם כוללים גם מערכים מחייבים וגם מערכים מרצון. המאפיין המרכזי במערכים מרצון הוא שההחלטה אם לדווח או לא היא אכן בידי הארגון, אך אם ארגון מחליט להצטרף למערך הדיווח והרישום הרי הוא נוטל על עצמו מחויבות לדווח בהתאם לתקנון ההפעלה, ולחשב פליטות בהתאם להנחיות שנקבעו מראש.

את תהליך עיצוב הנהלים והשיטות של מערך הדיווח והרישום בישראל תכנן צוות מוסד שמואל נאמן בטכניון, בשיתוף המשרד להגנת הסביבה וצוות עבודה רחב של בעלי עניין.

השילוב של בעלי עניין (המשרד להגנת הסביבה, חברת החשמל, התאחדות התעשיינים, חברות התחבורה הציבוריות [אגד ודן], חברת נשר, אדם טבע ודין, פורום ה-15, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, צה"ל, משרד התשתיות הלאומיות, המכון הישראלי לאנרגיה ולסביבה ומשרד החקלאות) כבר בשלבי החשיבה הראשונים, הוכח כתהליך חיוני, שהביא ליצירת מערך רישום ודיווח "מגויר כהלכה", המתאים למשק הישראלי. המערך מקובל על כל הצדדים, ויוכל לשמש את מדינת ישראל כפלטפורמה לאומית לדיווח מאומת ומאוזן העומד בסטנדרטים בינלאומיים, והמותאם לצרכים השונים של הגופים המדווחים ושל המדינה.

תקנון מערך הדיווח והרישום מקנה נקודת מוצא לחברות לאפיון ולכימות של פליטות גזי חממה, ולדיווח המאפשר יצירת בסיס ברור ומוסכם לחישוב הפחתת הפליטות בעתיד. התקנון במתכונת ניסיונית ("פיילוט") נכנס לתוקפו ביום 1.7.2010, והחברות המצטרפות ידווחו במחצית הראשונה של 2011 על פליטותיהן ב-2010. לאחר שנה ייבחנו תהליכי הדיווח ויוסקו מסקנות בנוגע להמשך הליך הדיווח. אם יהיה צורך, יבוצעו שינויים בתקנון בהתאם ללקחי המתכונת הניסיונית.

נכון לאוגוסט 2010 נרשמו החברות הבאות והתחייבו להגיש דיווח: אגד, אגרקסקו בע"מ, אינטל אלקטרוניקה, אסיף אסטרטגיות, בזן – בתי זיקוק לנפט בע"מ, בנק הפועלים, בנק לאומי, ארגון דלתא גליל, יוזמות למען הסביבה בע"מ, נומוניקס ישראל בע"מ, נשר מפעלי מלט ישראליים בע"מ ופסגות בית השקעות בע"מ.

במתכונתו הנוכחית, המנגנון מאפשר לממשלה להעמיק את תובנותיה בדבר המקורות לפליטת גזי חממה והיכולת להפחיתן. תובנות אלו יסייעו לה לפתח אמצעי מדיניות. עבור הגופים המדווחים, זהו כלי למידה שעוזר לכמת את פליטות גזי החממה, ולהפנים את הנהלים להתייעלות ולמזעור הפליטות.

מאחר שחלק הארי של הפליטות במפעלים ובארגונים נובע מצריכת אנרגיה, מערך הרישום הוא כלי ניהולי חשוב (בחזקת "מה שנמדד – מנוהל"), המציג לארגון כלים להתייעלות באנרגיה ולהפחתת עלויות. כתוצאה מכך, המנגנון מהווה עבור הציבור כלי לחשיפת מידע רלוונטי ולהעמקת ההבנה בצורך למחויבות ולפעולה אישית.

אופירה אילון, טל גולדרט, מרים לב-און ופרי לב-און, מוסד שמואל נאמן בטכניון – מכון טכנולוגי לישראל

המאמר התפרסם לראשונה בכתב העת אקולוגיה וסביבה





Photo by Enrico Strocchi, cc