נהר הנילוס זורם ביבשת אפריקה ומשמש כמקור המים העיקרי לאוכלוסיות הגרות בקרבתו, אך ההתחממות הגלובלית המשפיעה על היבטים רבים כל כך בחיינו אינה פוסחת גם עליו, והדבר עתיד לגרום לשינויים מטרידים במאפייני הזרימה בנהר, ואולי אף להוביל למשבר פוליטי חריף.

מחקר חדש המבוסס על ניתוח של נתונים היסטוריים ועל מודלים של אקלים החוזים את מזג האוויר בעתיד מצא כי משנה לשנה הזרם בנילוס נהיה פחות ופחות צפוי. משטר הזרם של הנילוס מאופיין בגאות מסוף הקיץ עד ראשית הסתיו ובשפל בשאר חודשי השנה, וסך הזרימה השנתית תלוי במאפייני אקלים רבים ובהם תופעת האל-ניניו. פרופ' אלפתיח אלתהיר, פרופסור להנדסה אזרחית וסביבתית במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT) ויליד סודאן, ושותפו ד"ר מוחמד סיאם יליד מצרים חקרו ומצאו כי לצד עלייה בממוצע הזרימה השנתי, קצב הזרימה המשתנה עלול לגרום לשיטפונות בשנים מסוימות ולבצורות בשנים אחרות. אלו גם אלו עלולים לסכן את האוכלוסייה הגרה בסמיכות לנהר הנילוס, המונה כיום כ-500 מיליון בני אדם וצפויה להכפיל את עצמה למיליארד עד שנת 2050.

השפעה צפויה נוספת של שינויי האקלים על הנילוס היא עליית מפלס הנהר עקב עליית מפלס הים התיכון. הדלתא המפורסמת של הנילוס, האזור בצפון מצרים שבו נשפך הנילוס לים התיכון במניפה מרהיבה, היא שטוחה ברובה ונמצאת בסכנת הצפה. מדעני אקלים מעריכים כי עליית פני הים במטר אחד היא תרחיש אפשרי עד סוף המאה, ובמקרה כזה ייעלם שליש מהדלתא, וחלקים נוספים ממנה יהפכו ללא מתאימים לחקלאות עקב המלחת מי התהום.

אם לא די בכך, קיים איום נוסף על הזרימה בנילוס, והפעם מדרום. הנילוס חוצה את מצרים מדרום לצפון ובסופו של דבר נשפך לים התיכון, אבל מקורותיו נמצאים באוגנדה, בקניה, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, באתיופיה ובסודאן. מצרים היא השליטה העיקרית על הנהר מתוקף הסכם שנחתם ב-1929 בינה לבין בריטניה, ששלטה אז באזור, אך חלק מהמדינות שבהן עובר הנילוס מערערות על התאמת ההסכם למציאות הנוכחית. בימים אלו הולך ונבנה בדרום אתיופיה סכר על הנילוס במטרה לספק ששת אלפים מגה ואט של חשמל לאזרחי אתיופיה, שכיום רק כעשרה אחוזים מהם נהנים מאספקת חשמל סדירה. המשמעות היא שלמשך כמה שנים, עד שיתמלא האגם שמאחורי הסכר, תיפגע הזרימה למצרים. יש לקוות כי הדבר ייעשה בתיאום אזורי, כי בעת התנעת הפרויקט כבר נשבו במדינות האלה רוחות מלחמה.  למדינת ישראל, שלה גבול משותף עם מצרים, יש אינטרס מובהק לעזור לה. היחלשותה של מצרים, הנובעת משינויי הנילוס ומגידול האוכלוסייה בסביבה דלת המשאבים, עלולה להוביל לעלייה במספר הפליטים שינסו להסתנן לישראל ולהתחזקות גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים שיבקשו לבצע פיגועי טרור במדינתנו. אם כן, באיזו דרך נוכל לסייע למצרים? מדינת ישראל נחשבת למומחית בשיטות השקיה חסכוניות במים, ולדברי ארנון סופר, פרופסור אמריטוס לגאוגרפיה ולמדעי הסביבה מאוניברסיטת חיפה, כבר עכשיו ישראל  שולחת מומחים שמייעצים למצרים כיצד לבצע השקיה חסכונית. נקווה שסיוע זה יוכל לחזק את חוסנה של מצרים, ואולי אף של מדינות נוספות הסובלות ממחסור במים, לקראת העתיד לבוא.