אחד הדימויים הראשונים העולים בראשנו כשאנחנו חושבים על הקוטב הצפוני ועל אנטרקטיקה הוא ערבות לבנות של קרח ושלג צח, אך ייתכן שבעוד שנים לא רבות תשתנה התמונה ללא הכר. שינויי האקלים נותנים את אותותיהם, והקרח שבקטבים מפשיר בקצב מואץ. הפשרת הקרחונים, בייחוד בקוטב הצפוני, הנמס
בקצב מהיר יותר מהקוטב הדרומי,
שוברת בכל פעם שיאים חדשים. בשנת 2014 פורסמו נתונים שעל פיהם הקוטב הצפוני מתחמם בממוצע
פי שניים מהר יותר לעומת שאר העולם, ועל פי כמה מהתחזיות עד שנת 2040 לא יהיה עוד קרח על פני הקוטב הצפוני.
מנתונים שפרסם לאחרונה מנהל האוקיינוסים והאטמוספרה הלאומי בארצות הברית (NOAA) עולה כי שנת 2017 הייתה השנה השנייה החמה ביותר בקוטב הצפוני מאז שנת 1981 – 1.6 מעלות צלזיוס מעל הממוצע. השנה החמה ביותר הייתה 2016 ובה נמדדו לעיתים טמפרטורות של
כ-20 מעלות צלזיוס מעל הממוצע. קצב התחממות והתמוססות הקרח הוא הגבוה ביותר שנמדד ב-1,500 השנים האחרונות. נתוני המדידות של שטח הקרח המכסה את החוג הארקטי בחודש מארס 2017 היו מהנמוכים ביותר אי פעם ונראה כי הקרח המכסה את פני הים הופך לדק יותר בכל שנה. כיום רק 21% מהקרח שעל פני הים נותרים קפואים במשך שנים ו-79% מהקרח קופאים ומפשירים בכל שנה, ואילו בשנת 1985 רק 45% מהקרח היו נתונים לתנודות שנתיות של קפיאה והפשרה.
אבל לא רק הקרח מפשיר, אלא גם הקרקעות שהיו קפואות במשך שנים ארוכות (פֶּרְמָפְרוֹסְט או קפאת-עד בעברית).
את אחת העדויות להפשרת הפרמפורסט מספקים חוקרים מאוניברסיטת בר-אילן שמצאו עדות לרכיבים הייחודיים לשכבת אדמה זו בנחלים ובמקווי המים המופשרים בחוג הארקטי בין נורווגיה לקוטב הצפוני. להפשרת הקרקעות השלכות רבות ובהן אובדן יציבות האדמה,
ויחד איתה גם אובדן יציבות של התשתיות שנבנו עליה, כמו כבישים ונמלי תעופה. יחד עם הקרקעות מפשירים גם אורגניזמים וחיידקים שהיו רדומים במשך אלפי שנים.
לאחרונה דווח למשל על התפרצות של חיידק האנטרקס באזור החוג הארקטי של רוסיה. נבגי אנתרקס שהיו קפואים בקרקע עשרות שנים הפשירו, ואיילים ומקומיים הרועים אותם נדבקו במחלה. ההפשרה
משחררת גם מצבורים של מתאן ומצבורי פחמן דו חמצני שמקורו בשרידי צמחייה עתיקים שהיו קפואים וכלואים בה במשך שנים ארוכות. המתאן והפחמן הדו-חמצני הם גזי חממה, ותהליך השחרור שלהם מאיץ את תהליך ההתחממות הגלובלית. עוד תופעה חריגה, הראשונה מסוגה בעת המודרנית, שתועדה באפריל האחרון בחבל יוקון שבקנדה
היא שינוי בכיוון זרימה של נהר. השינוי בזרימת הנהר מיוחס להתחממות – פני הנהר שמימיו הם מי הפשרת שלגים וקרח עלו עקב ההפשרה המוגברת, וכתוצאה מכך שינו את מסלולם והביאה לפתיחת ערוץ זרימה חדש.
שינויי מזג האוויר בחוג הארקטי כבר גובים מחיר כבד מחיות הבר, והמצב רק ילך ויחמיר ככל שהקרח ימשיך להפשיר. כלבי הים, שהתגודדו בעבר על משטחי קרח צף, מתקבצים על היבשה באופן המקשה עליהם למצוא מזון בים. כמו כן
דובי הקוטב, הניזונים בעיקר מכלבי הים המתגודדים על משטחי הקרח, מתקשים עתה לצוד את מזונם ועלולים להגיע לסף הכחדה בעוד כ-30 שנה. בנוסף לכך מחזורי הפשרת הקרח וקפיאתו יוצרים שכבת קרח קשה המקשה על איילי הצפון לחפור ברגליהם ולהגיע למזון.
ההתחממות המהירה של הקוטב הצפוני וההמסה המואצת של הקרח צפויות להשפיע לא רק על המערכת האקולוגית המקומית אלא גם על מזג האוויר ברחבי העולם. לשכבת הקרח בקוטב תפקיד חשוב בהחזרת קרני השמש וכתוצאה מכך בהאטת ההתחממות העולמית שכן הקרח הבהיר מחזיר אחוזים גבוהים מקרינת השמש. עם זאת, ככל שיותר קרח נמס, האוויר והמים מתחממים מהר יותר. בנוסף לכך מעלים המדענים את החשש כי שינויים בהתמוססות הקרחונים תביא לשינוי במליחות האוקיינוסים, וזו בתורה תשפיע על טמפרטורת המים ועלולה
להשפיע גם על האקלים של כדור הארץ. התמעטות הקרח חושפת משטחי אדמה כהים יותר, הסופגים אחוזי קרינה גבוהים יותר ותורמים גם הם להתחממות. כל אלה מביאים לריבוי של
אירועי מזג האוויר קיצוניים וגם לעלייה של פני הים בכל העולם.