הכירו את flygskam, מילה בשפה השוודית שמשמעותה: אשמת טיסה. כן, כן, מסתבר שישנם אנשים ברחבי העולם שמוכנים ללכת רחוק מאד עם נאמנותם לסביבה. כל כך רחוק עד שהם גזרו על עצמם להימנע כליל מלטוס. התנועה הזו מסתבר, כבר אינה שולית ולא מדובר בקבוצה של תמהונים ממנה אפשר להתעלם ויותר ויותר בכירים בחברות תעופה מגדרים את פדחתם בעצבנות מחשש שהמגמה תתרחב מה שכמובן יכול לפגוע בהכנסותיהן. חרף ההתקדמות הטכנולוגית האדירה שמאפיינת את העידן בו אנו חיים שלא פסח כמובן גם על ענף התעופה, מטוסים הם עדיין גורם שמזהם את הסביבה בצורה משמעותית. מטוסים פולטים כמויות גדולות של מזהמים לאוויר ולמרות הבטחות חוזרות ונשנות של חברות התעופה למצוא דרכים להקטין את הזיהום, לא רק שהוא אינו קטן, אלא בשל העובדה שטיסות הפכו בשנים האחרונות שנגישות יותר ליותר מתושבי הכדור, המצב למעשה רק מחמיר. אז מה מציעים מובילי המאבק? ובכן, בכל הקשור לאירופאים, הרי שהפתרון הוא לעשות שימוש ברשת הרכבות המסועפת עד שימצא פתרון מניח את הדעת למנועים ודלקים מזהמים פחות עבור מטוסים. ומה באשר למקומות אחרים בעולם כמו, ובכן, ישראל למשל? ברור הוא שעבורינו החלטה להפסיק לטוס כמוה כהכרזת הסגר מרצון שכן אף אחד מאיתנו לא יוכל להגיע לאירופה ברכבת או ברב פרטי והפלגות בים ארוכות ומתישות יותר מטיסה בת כמה שעות. סביר להניח כי ענף התעופה (שחווה בלי שום קשר משברים לא פשוטים) לא יקרוס גם לאור ירידה של כמה אחוזים במספר הנוסעים כפי שקורה בשוודיה למשל, אבל אם מספרם של מחרימי הטיסות (העומד כיום על כ-80,000 איש) ימשיך לגדול ייתכן והלחץ על חברות התעופה למצוא פתרונות להקטנת החתימה הסביבתית שלהן יקדם ויזרז תהליכים שיוציאו את כולנו נשכרים. ואתם, האם מודעותכם הסביבתית גדולה מספיק כדי לגזור על עצמכם "אשמת טיסה"?