כאשר מדברים על משק המים בישראל עולה מיד שמה של הכנרת, אך למעשה נכון לשנת 2016 סיפקה הכנרת רק כ-2% מצריכת המים בישראל. לאורך השנים סיפקו המים העיליים בישראל, הכנרת והנחלים רק כשליש מהצריכה השוטפת, ואילו מי התהום סיפקו כשני שלישים ממנה. כיום, לאור המחסור המתמשך במים, רוב המים לתעשייה ולצריכה הביתית הם דווקא מי התפלה. נכון להיום המים המותפלים מהווים כ-80% מסך המים המשמשים את משקי הבית ואת ענפי התעשייה בישראל, ולאחרונה אף הוחלט על הקמת מתקן התפלה חדש באזור הגליל המערבי. לעומת יחסי הציבור המצוינים של הכנרת ושל פרויקט ההתפלה האדיר נראה כי מצב מי התהום בארץ, שהיו במשך תקופה ארוכה מקור מים מרכזי, נותר מתחת לפני הקרקע, על אף הפגיעה המתמשכת בהם.

מי התהום הם מים המחלחלים מתחת לפני האדמה וממלאים את החללים, את הנקבוביות ואת הסדקים הקטנים שבסלעים. שכבת הסלעים שבתוכה אגורים המים נקראת אקוויפר או אקווה. המים שבאקוויפרים מגיעים לאקוויקלוד – שכבת סלע אטומה למים – ושם הם נעצרים ונאגרים באדמה. מי האקוויפרים שנשאבים הם חלק נכבד ממקורות המים הזמינים בעולם בכלל ובישראל בפרט. מקורות מי התהום העיקריים בישראל כיום הם אקוויפר החוף המשתרע באזור החוף מרצועת עזה בדרום ועד חולות קיסריה בצפון ואקוויפר ההר המורכב מכמה אקוויפרים משניים, שהחשוב שבהם הוא אקוויפר ההר המערבי הנקרא גם "אקוויפר ירקון-תנינים" המשתרע מוואדי ערה ומעיינות שוני ונחל תנינים בצפון ועד הר הנגב בדרום ומגב הרי יהודה והשומרון במזרח עד אזור החוף במערב.

מאגרי מי התהום חיוניים לקיום האנושי ומהווים כחמישית מכמות המים המתוקים בעולם. כיום מנטרת נאס"א את מי התהום בעולם כחלק מתוכנית החלל GRACE, שמטרתה לאסוף נתוני אקלים ברחבי העולם. כחלק מהתוכנית שיגרה נאס"א בשנת 2002 לוויין מיוחד שאוסף נתונים על שינויים בכוח המשיכה של כדור הארץ ומנטר באמצעותם את מקורות המים ומאגרי המים התת-קרקעיים שמתחת לפני הקרקע. באמצעות התוכנית התגלה, למשל, כי מי התהום באזור הערים ההודיות ג'ייפור וניו דלהי הולכים ומידלדלים. כיום הנתונים מראים כי שינויי האקלים והשאיבה המוגברת כתוצאה מהגידול באוכלוסייה מביאים להידלדלות של כשליש ממקורות המים באקוויפרים הגדולים ברחבי כל העולם, עובדה המאיימת על החקלאות ועל ייצור המזון בכל העולם.

ובחזרה לישראל. כיום, אף שמשק המים בישראל אינו נשען כמעט על מי התהום, חשוב לשמור על מאגרי המים הטבעיים, שכן הם לא רק משמשים כגיבוי היחיד במקרה של השבתת מתקני ההתפלה, אלא גם חשובים לשמירה על הסביבה ועל המערכות האקולוגיות. עם זאת לאורך השנים סובלים מאגרי מי התהום בישראל מזיהום. בכנס השנתי של האגודה הישראלית למשאבי מים והאגודה הישראלית למדעי הקרקע שהתקיים במאי האחרון נחשפו נתונים מדאיגים על מצב מי התהום בישראל. בשנים האחרונות התגלו עשרות מוקדי זיהום של מי תהום, רובם באקוויפר החוף. בישראל קיימים 124 אתרים שמי התהום שלהם מזוהמים. שטחם הכולל הוא כ-82 מ"ר, והם מכילים כ-1.7 מיליארד מ"ק של מים מזוהמים – כמות מים שיכולה הייתה לספק את הצריכה הביתית של אזרחי ישראל במשך כשנתיים. במים המזוהמים נמצאו דלקים, חומרי הדברה, מתכות כבדות, שאריות של חומרי נפץ וממיסים תעשייתיים.

אחד ממוקדי הזיהום החמורים ביותר נמצא באזור שבו פעל מפעל תע"ש ברמת השרון. גילוי הזיהום הביא לסגירתן של בארות מים ברמת השרון ובצפון תל אביב, וכיום הזיהום מאיים להתפשט לבארות מים בהרצליה ולבארות נוספות באזור תל אביב.

אחת התוכניות שעתידות לצאת בשנים הקרובות לדרך היא תוכנית לשיקום האקוויפר שבמסגרתה מתוכננת שאיבה של כמויות עצומות של מים ממוקדי הזיהום כדי לעצור את התפשטותו ולהביא לצמצומו. כמו כן במקביל עולה הצורך בפיתוח של מערכת לטיפול בחומרי הזיהום, שכמעט אינם מתפרקים באופן טבעי. תהליך השיקום צפוי להימשך כ-25 שנים, ומטרתו תהיה להפחית את הסיכון שמהווה הזיהום לאדם ולסביבה, אף על פי שככל הנראה חלק ממי התהום יישארו רעילים ולא יהיה אפשר להשתמש בהם גם לאחריו. ובינתיים חשוב להכיר את הנתונים החשובים על משק המים הישראלי, שכלל אינו מסתכם במפלס הכנרת ומורכב מהמהפכה החיובית של פיתוח מערך התפלת המים לצד כשלים חמורים שיש להתמודד עימם מתחת לפני האדמה.