בשנה האחרונה הכריזה ממשלת שווייץ על איסור שליקת לובסטרים במים רותחים עקב ממצאים המעידים כי הם חשים כאב, וכולנו נחשפים מדי פעם לעדויות נוספות לחוכמת התמנונים, שלא רק מסוגלים לפתוח צנצנות ולהימלט מדייגים ומחוקרים, אלא גם מסוגלים ככל הנראה לזהות בני אדם מוכרים ולגלות כלפי מקצתם העדפה וחיבה. אך מה בדבר הדגים? אם תהיתם כיצד רואים דגי האקווריום שלכם את העולם, למדע יש בשנים האחרונות יותר ויותר תשובות לכך. וכך, בניגוד לאמונה שרווחה לאורך השנים כי דגים וחיות מים אחרות הם יצורים נטולי זיכרון, תחושות ורגשות, הידע המחקרי המצטבר בשנים האחרונות מראה דווקא את ההפך.

לאורך השנים עולות עדויות שונות לכך שדגים חשים כאב ומגיבים למשככי כאבים. אחד המחקרים בתחום נערך באוניברסיטת ליברפול שבאנגליה. כחלק מהמחקר ניתנה לקבוצת דגים האפשרות לבחור אם לשהות באקווריום מלא במים בלבד או באקווריום שיש בו גם אבנים וצמחייה (ולכן כמובן הוא אטרקטיבי יותר בעיניהם). לאחר מכן הזריקו החוקרים לחלק מהדגים חומצה מכאיבה וליתר הדגים מי מלח, ופיזרו באקווריום הריק תרופה נגד כאב. החוקרים מצאו כי כל הדגים שהוזרקה להם חומצה עברו לאקווריום המכיל משכך כאבים.

סקירת ספרות מדעית שנערכה בשנת 2014 באוסטרליה הצביעה על כך שלדגים יש חוש ריח וחוש ראייה מפותחים, ולמינים רבים של דגים יש זיכרון מפותח ויכולת למידה מרשימה. אחד המחקרים שנסקרו העלה למשל כי דגים שלמדו בניסוי מבוקר לברוח דרך חור ברשת, זכרו אותו והצליחו לברוח דרכו שוב גם כעבור שנה. עוד עלה כי לדגים מערכות חברתיות מפותחות – הם לומדים זה מזה ויוצרים שיתופי פעולה גם עם מיני דגים אחרים. מחקרים נוספים הראו שיכולות הלמידה של הדגים משמשות אותם למגוון התנהגויות מתוחכמות. הרבה מיני דגים יכולים למשל לערוך ניווט מורכב באמצעות זיכרון של מפות מנטליות. אחרים יכולים להעריך את יכולתם לנצח במצבים של מאבק בדג אחר על סמך התבוננות וניסיון העבר. מקצתם אפילו משתמשים ב"כלי עבודה" כדי לפצח צדפות ורכיכות.

בנוסף לכל אלו העלה מחקר מהעת האחרונה את האפשרות כי לדגים יש לא רק תחושות אלא גם רגשות ונטיות אופי. בניסוי ב-105 דגי גופי טרינידדי מצאו החוקרים כי אף שכל הדגים בקבוצת המחקר גדלו בתנאים דומים, הם נבדלו זה מזה באופן עקיב בהתמודדות עם מצבים מאיימים של סכנת חיים. מקצתם הסתתרו מיד במחסה שהוצב באקווריום, מקצתם קפאו במקומם ואחרים נעו במהירות הצידה ושחו בניסיון לברוח, כלומר חלק מהדגיגים גילו באופן עקיב תכונות של אומץ בעוד שאחרים גילו באופן עקיב נטייה לפחדנות.

מחקרים אחרים העלו אפשרות כי דגים סובלים מדיכאון, ובלא מעט מחקרים לבדיקת חומרים אנטי-דיכאוניים נערך שימוש בדגים כחיות מעבדה. אחד הסימנים לדיכאון אצל דגי זברה, למשל, הוא שהייה בחלק התחתון של האקווריום, בניגוד לדגים השוחים בחלקו העליון. כיום יש ויכוח בעולם המחקר אם מדויק יותר לכנות את הדגים כחרדים או מדוכאים. מאחר שאין באפשרותנו לשאול את הדגים מה הם חשים, לא בטוח כלל שהם חווים תחושות דומות לאלו המוכרות לנו מהדיכאון הקליני אצל בני האדם. עם זאת, החוקרים המצדדים בקיום תחושות דיכאון בדגים מתארים כי הם צפו בהם מאבדים עניין כמעט בכול – באוכל, בצעצועים ובחוויות חדשות – באופן דומה לבני האדם הסובלים מדיכאון קליני.

ובחזרה לטבע, מחקר שוניות אלמוגים העלה כי דגי שוניות הם חלק מרשת חברתית מגוונת וכי הם מחקים זה את זה באופן שמשפיע על דפוסי האכילה שלהם, וכפועל יוצא, על המערכת האקולוגית של השונית כולה. החוקרים גילו כי דגים ממינים שונים חיקו זה את זה והתקרבו לאזורי אכילת אצות בטוחים שבהם שכנו דגים אחרים. במקרים שבהם אחד הדגים נמלט, זיהו יתר הדגים סימן לסכנה ותפסו מחסה. החוקרים מעלים את הסברה כי דיג מוגבר לא רק מצמצם את כמות הדגים בשונית אלא גם משבש את יכולת הדגים להעביר מידע לגבי מקורות מזון זמינים ולהישמר מפני טורפים. הפגיעה ברשת החברתית פוגעת בקצב האכילה שלהם, מפירה את האיזון ומביאה לצמיחת יתר של אצות הגורמות למוות של השונית כולה. לכן הפגיעה בהרגלי האכילה של הדגים ובלמידה החברתית הופכת את השוניות לפגיעות אף יותר מכפי שהיה ידוע עד כה.

כיום משמשים הדגים לא רק כחיות מחמד אלא גם כחיות מעבדה והם כמובן גם מהווים חלק נכבד מתעשיית המזון. לאור המחקרים החושפים את מיומנויותיהם ויכולותיהם, מתארים החוקרים לא רק את הצורך בהמשך מחקר והרחבת הידע לגבי היצורים המימיים המרתקים, אלא גם את ההכרח לבחון מחדש את אופן ההתייחסות אליהם. ההבנה כי גם הם זקוקים להגנה ולחמלה תעזור למנוע מהם סבל מיותר ותסייע להגן על השוניות ועל הסביבה.