לא רק בשדרות רוטשילד חם עכשיו. חודש יולי השנה היה חם מאוד בעולם כולו ובארה"ב במיוחד, שם שברו גלי החום הבלתי נגמרים עוד ועוד שיאים. החום המעלף הביא עמו את הוויכוחים הרגילים על הקשר בין תופעות מזג אוויר קיצוניות והתחממות גלובלית. הדיון הזה לא חדש, אף שגם העובדה שהוא מתקיים בתכיפות הולכת וגוברת אומרת משהו, אבל שאלה מעניינת היא איך משפיע החום הזה על דעת הקהל בכל הקשור להתחממות הגלובלית. האם הוא משנה את דעתם? האם הוא מוריד את האסימון למכחישי ההתחממות?

מניפולציה תקשורתית

חודש יולי האחרון היה כאמור חם במיוחד. לדוגמה, ב-1,564 ערים ויישובים נשבר שיא הטמפרטורות היומי. צריך להבין שבשל גל החום, בחלק מהמקומות נשבר השיא כמה פעמים באותו שבוע. בווילמינגטון, דלאוור, לדוגמה, עד יולי 2011 עמד השיא על 35 מעלות צלזיוס, ובשבוע אחד הוא נשבר כמה פעמים וכעת עומד על 39 מעלות. ברמת הטמפרטורה הממוצעת החודשית נשברו 72 שיאים במקומות שונים, כשהשיא שייך לוולינגטון, טקסס, שבה נמדדו 45 מעלות צלזיוס.

כדרכם של מספרים וסטטיסטיקות, גם הנתונים הללו ניתנים למניפולציה ולפרשנות רחבה, וזו אכן ניתנה בשפע, תוך התאמה בדרך כלל לדעותיו של הכותב או הפרשן. ראש לימבו (Rush Limbaugh), שדר הרדיו הימני, טען כי "אין כלל שבירה של שיאי טמפרטורות", וכי כלי התקשורת שמדווחים עליהם פשוט משקרים כדי לקדם אג'נדה פוליטית ליברלית. גם רשת הטלוויזיה פוקס מיהרה להצטרף להכחשות ולהאשמות כי מדובר ב"תקשורת בעלת אובססיה להתחממות הגלובלית" שיוצרת מיתוס שקרי, תוך שהם מצביעים על כך שמדובר במספר קטן יחסית, אם לא זניח, של שבירת שיאי טמפרטורה.

האשמה נוספת ומשעשעת משהו של לימבו הייתה כי התקשורת מנפחת את גל החום לצרכיה הפוליטיים באמצעות שימוש במדד עומס החום, המשקלל גם גורמים כמו לחות ומהירות רוח, במקום ציון הטמפרטורה בלבד. בתשובה לכך אפשר לצטט את כריסטופר וקארו, דובר מרכז החיזוי בשירות המטאורולוגי הלאומי, שאמר לניו יורק טיימס כי מדובר בהבדלים אקדמיים ברמות הללו. "פשוט נורא חם בחוץ", הוא הסביר. לימבו גם ניסה להראות כי מדובר באירוע מחזורי וטען כי זו תופעה שמתרחשת בכל שנה, וזאת אף על פי שווקארו ציין במפורש כי מדובר בגל חום יוצא דופן, לא רק בעוצמתו, אלא גם במשך הזמן שלו ובהיקפו.

בדיה ליברלית

גם אם הניסיונות של מכחישי ההתחממות לשכנע את הציבור שלא ממש חם גובלים בנלעגות, הרי יש לא מעט אנשים שמשתכנעים שמדובר בפיקציה ליברלית. מעבר לכך, ישנם לא מעט אנשים שמבינים את עוצמת החום אבל מפקפקים בקיומו של קשר של ממש בין גל החום ובין ההתחממות הגלובלית. הפקפוק הזה ניזון לא רק מתעמולה פוליטית אנטי-התחממות גלובלית, אלא גם מזהירות של מדענים להגדיר באופן ברור קשר בין אירוע נקודתי ובין תופעה רחבה יותר.

הנה רק דוגמה אחת למדען שמנסה בזהירות רבה להסביר את הקשר הזה, במקרה זה מדובר בגווין שמידט, קלימטולוג מנאס"א: "…סביר למדי שכל גל חום ספציפי שקורה עכשיו יוצג כמי שההסתברות להיווצרותו גדלה בגלל ההתחממות הגלובלית… מכל האירועים הקיצוניים שקורים, התרומה היחסית של גלי החום לשינוי האקלימי המתמשך הוא אחד הקשרים הקלים יחסית". אתה הבנת את זה, ברוך?

השאלה המעניינת כאן היא: איך תופעות אלה מעצבות את דעת הקהל? הבעיה העיקרית בהתחממות גלובלית היא שלהבדיל מתופעות אחרות שאנחנו מרגישים באופן מיידי ויודעים לעשות את הקישור בין התופעה וההשפעות שלה עלינו, הרי בהתחממות גלובלית זה לא קורה.

זו גם הסיבה שקשה להפוך את ההתחממות הגלובלית לרלוונטית עבור כל כך הרבה אנשים. תופעות מזג אוויר יוצאות דופן הן מההזדמנויות הבודדות להמחיש לציבור באופן קל יותר את ההשלכות של התופעה על החיים שלהם. אם אז האסימון לא נופל בהזדמנות כזו, קשה לראות מתי ייפול.

אי-הסכמה ניכרת

אם גלי החום משפיעים על מישהו, הרי הם משפיעים על אלה שעדיין לא גיבשו דעה חד-משמעית בעניין. כך לפחות על פי ד"ר אנתוני לזרוביץ, מנהל פרויקט התחממות גלובלית באוניברסיטת ייל, אשר בודק את עמדות הציבור בנושא. לדבריו, בעלי הדעות המוצקות לא ישנו את דעתם בהתבסס על אירוע כזה או אחר; אם אדם מאמין בהתחממות גלובלית הוא לא יחזור בו בגלל גל קור יוצא דופן, ואם הוא מהמכחישים הוא לא יהפוך את עורו בגלל גל חום נוראי.

מחקר שערכו לזרוביץ וחבריו בייל וחוקרים מאוניברסיטת ג'ורג' מייסון בדק את הנושא והעלה ממצאים מעניינים בנושא. על פי המחקר, שהתפרסם בחודש מאי האחרון, גל חום וסופת שלג משפיעים אחרת על דעת הקהל. בתשובה לשאלה אם הם מסכימים עם המשפט "גלי החום בקיץ שעבר בארה"ב חיזקו את אמונתי כי ההתחממות הגלובלית מתרחשת", ענו 54% כי הם מסכימים במידת מה או מסכימים מאוד. 46% השיבו כי הם לא מסכימים במידה כזו או אחרת.
לעומת זאת, בתשובה לשאלה אם הם מסכימים עם המשפט "סופות השלג ששברו שיאים בחורף האחרון במזרח ארה"ב גורמות לי לתהות אם ההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת", ענו 47% כי הם מסכימים במידה זו או אחרת עם המשפט ו-54% הסתייגו ממנו במידה כזו או אחרת.
ככלל, הסקר מצא שמספר האמריקאים שמאמינים כי ההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת הולך וקטן.

אם ב-2008 כ-72% ענו בחיוב לשאלה זו במידה כזו או אחרת של ביטחון, הרי שלוש שנים לאחר מכן מספר המשיבים בחיוב עומד רק על 54%. לזרוביץ חושב שחלק ניכר מהבעיה נעוץ בהצגה התקשורתית של ההתחממות הגלובלית ובהסכמה המדעית בעניינה. אחרת איך אפשר להסביר את העובדה ש-39% בלבד מהמשיבים מאמינים כי רוב המדענים חושבים שההתחממות הגלובלית אכן מתרחשת, ואילו 40% מהמשיבים מאמינים כי יש אי-הסכמה ניכרת בין המדענים?

כלומר, כשמסתכלים על פוטנציאל ההשפעה של אירועים כמו גל החום האחרון על עמדות הציבור, פחות רלוונטי כמה באמת חם או כמה קיצוני האירוע, ויותר חשוב מה רשתות הטלוויזיה והרדיו, ובמיוחד אלה כמו פוקס, החביבות על הספקנים, מדווחות על כך. בסופו של דבר, התקשורת והאינטרנט מעצבים את דעת הקהל גם בנושא ההתחממות הגלובלית הרבה יותר מהאירועים עצמם.

בדרך למזגן

הבעיה העיקרית היא שגם כשהאסימון נופל, עדיין נשאר נושא הרלוונטיות: עד כמה ההתחממות הגלובלית, גם אם היא קיימת מעבר לכל צל של ספק, אכן תשפיע עליי? רוב האמריקאים, לפי הסקר, עדיין מאמינים שההתחממות הגלובלית לא תפגע בהם אישית. על פי הסקר, רק 29% מאמינים שהיא תשפיע עליהם באופן משמעותי כזה או אחר. 28% מאמינים שתהיה להתחממות הגלובלית השפעה מועטה עליהם, 25% חושבים שלא תהיה לה שום השפעה עליהם ו-18% פשוט לא יודעים.

המשמעות של הנתונים האלה היא שמבחינת רוב האמריקאים, תוצאות התחממות גלובלית כמו עוני, רעב או שיטפונות באוסטרליה, הן בעיה בעיקר של אחרים. כל עוד זה הלך המחשבה השולט בדעת הקהל האמריקאית, הסיכוי שנראה מחאה המונית או קריאה לפעולה או שינוי מהותי ביחס האמריקאי להתחממות הגלובלית הוא די קלוש. התפיסה ההגמונית תשתנה רק כשהאמריקאים יתחילו לחשוש לעורם, לביתם ולחשבון הבנק שלהם. האם לשם כך נדרש יותר מגל חום קיצוני אחד או שניים? לצערנו נראה שכן. בינתיים הם ימשיכו להזיע כל הדרך אל המזגן ולקוות לטוב. אשרי המאמין.

מקור: ערוץ ירוק, nrg.

הכותב הוא כלכלן, בעל תואר שני במינהל עסקי ויועץ לשעבר לשר הפנים. כיום מתגורר בניו יורק, ארה"ב, ועוסק בפיתוח עסקים ירוקים