כמה עשרות צבונים זעירים ורכים בוקעים מביצים הטמונות בחול הים ומגיחים יחד מהקן קמוטי צוואר למסע אל עבר הגלים. אלו הם אבקועים של צבי ים הבוקעים בתקופת הקיץ מביציהם, בזמן שאימם, שהטילה אותם כחודשיים קודם לכן, כבר נמצאת הרחק משם. לצבים המגיחים לאוויר העולם יש יכולת התמצאות מרשימה, והם זוחלים לכיוון האור הבוהק ביותר בסביבה, שנוצר בדרך כלל מהשתקפות הירח במים ובקצף הגלים ומסמן את הכיוון הנכון לים. עם זאת, כאשר האבקועים בוקעים בחופים שיש בהם אור מלאכותי, הם זוחלים לכיוון הלא נכון ומאבדים את דרכם, מתעייפים מתייבשים ומתים. בנוסף לכך הם חשופים ללא מעט סכנות נוספות, ולכן כמעט כל מיני צבי הים בעולם הם בסכנת הכחדה.

צבי הים הם זוחלים ימיים שחיו על פני כדור הארץ כבר לפני יותר מ-200 מיליון שנה. בדומה לצבים היבשתיים גם צבי הים נושמים באמצעות ריאות ולא באמצעות זימים כמו דגים. כדי לנשום, עולים צבי הים לפני המים, לרוב אחת לכמה שעות, מוציאים את הראש ושואפים אוויר דרך הפה. בעונת הרבייה עולות צבות הים לחוף כדי להטיל את ביציהן. הן חופרות בור בעומק של כמה עשרות סנטימטרים ומטילות בו עשרות ביצים. עם סיום ההטלה הן מכסות את הקן וחוזרות אל הים. הצבים בוקעים מהביצים כעבור כחודשיים וזוחלים יחד באישון לילה מהקן אל הים. נקבות הצבים שבקעו באותו הלילה עוד ישובו בבגרותן להטיל ביצים בדיוק באותו החוף שבו הן בקעו.

עונת ההטלה מתרחשת בישראל בחודשים מאי-אוגוסט, ועונת הבקיעה מתרחשת מחודש אוגוסט ועד אוקטובר. בארץ יש ארבעה מינים של צבי ים, ורק שניים מהם, המצויים בים התיכון, מקננים בחופינו – הצב החום והצב הירוק. נקבת צב הים הירוק מטילה ביצים בדרך כלל אחת לשלוש שנים, שלושה קינים שבכל אחד מהם 130-80 ביצים, ונקבת צב הים החום מטילה בדרך כלל ביצים בשני קינים שבכל אחד מהם 80-50 ביצים בתדירות של אחת לשנתיים. שני מיני הצבים מוגדרים בסכנת הכחדה, אך צב הים הירוק נמצא בסכנת הכחדה חמורה וכיום נותרו בים התיכון רק כמה מאות ממנו.

לצד הסכנות הטבעיות האורבות לצבי הים, ובהן טריפה של האבקועים ששריונם עדיין רך, מאיימות עליהם גם לא מעט סכנות מצד בני האדם, כמו דיג, זיהום ופגיעה של כלי תחבורה ימיים. בנוסף לכך התאורה בחופים והפעילויות השונות שנערכות בהם פוגעות ביכולתם של הצבים להתרבות. הצבות מטילות ביצים רק בחופים חשוכים ובטוחים יחסית. כשהן נתקלות בהמולה הן פעמים רבות לא יטילו את הביצים על החוף אלא ישובו על עקבותיהן ויטילו את הביצים בים באופן שלא יאפשר את בקיעתן, או חמור מכך, לא יטילו אותן כלל, והביצים שיישארו בגופן יגרמו למותן. בנוסף לכך הצבונים שמצליחים לבקוע מהביצים מתקשים כאמור למצוא את דרכם לים בחופים המוארים. למעשה הצפי הוא כי רק 1 מתוך 100 אבקועים יתגבר על הסכנות הרבות ויגיע לגיל 20, שהוא גיל הבגרות המינית של הצבים.

בארץ החלה פעילות ההגנה על צבי הים כבר בשנות השמונים וכיום היא מתרכזת בעיקר בשמירה על תנאים של חושך ושקט בתקופות הרבייה ובהגנה על קיני הצבים. בשמורות הטבע שבחופים אפשר להגן על קיני הצבים אבל החשש הוא שהם לא ישרדו בחופים אחרים, ולכן סורקים את החופים בתקופת הקינון, אוספים את הביצים מהקינים השונים ומעבירים אותן לקינים חלופיים בשטחים מגודרים בשמורות הטבע, כמו למשל בחוף פלמחים. בתקופת הבקיעה פותחים את כלובי המתכת המגינים על הקינים, סופרים את האבקועים הזעירים ומלווים אותם בזחילתם אל הים כדי למנוע מהם סכנות מיותרות בדרך למים. כמו כן כדי לשקם את אוכלוסיית צבי הים של הים התיכון מגדלים במרכז הארצי להצלת צבי ים גרעין רבייה של צבי ים. במסגרת פרויקט השימור המיוחד מגדלים צבים ירוקים בני יומם בשבי בתקווה שכשאלו יגיעו לבגרות מינית הם יתרבו ביניהם ויטילו ביצים. בנוסף לכך במרכז הארצי להצלת צבי ים במכמורת ניתן טיפול לכ-300-200 צבי ים בשנה שנפגעו מסיבות שונות.

לשמחתנו בשנים האחרונות מדווח על גידול הדרגתי באוכלוסיית צבי הים העולמית. גם בארץ מדווח על עלייה במספר קיני הצבים, נתון שיכול להעיד על הצלחה של מגוון פעולות ההצלה והשימור, ונקווה כי אלו ימשיכו ואף יתרחבו. חשוב לזכור שכדי לא להפריע לצבות להטיל ביצים אין לשהות בלילה בתקופת ההטלה בחופים שבהם יש שילוט האוסר על כך, ולא לנסוע בכלי רכב על החוף. אם אתם נתקלים בצב ים פצוע, בקן פרוץ או בצבונים שבקעו, אנא הימנעו מלהאיר עליהם וחייגו למספר 3639* 24 שעות ביממה.